עם יד על הלב, כמה מכם ראו סקרים בחיים שלהם ואמרו: וואו, הוא/היא מוביל/ה, אני בטוח אבחר בו/בה? לא אני! אני מטילה ספק בכל דבר ובכל עניין, תמיד יש אמת אחרת. אני אדגים: יצאו שני סקרים לאחרונה שנותנים יתרון משמעותי בהחלט למועמדים מובילים בירושלים לראשות העיר- כל סקר למועמד אחר. אין עם זה בעיה רק שמבדיקה קטנה מתגלה כי שני הסקרים האלה הדירו שתי אוכלוסיות חשובות מאד בעיר: חרדים וערבים.
ובכן, ידוע כי ערביי ישראל לא ממש מצביעים בבחירות המוניציפאליות (וחבל!) , אבל חרדים? הם 40% בערך מהאוכלוסייה המרכיבה את ירושלים. סקר אחר, אגב, נערך בפייסבוק בקבוצה גדולה של ירושלמים שלא בטוח שמכילה בכלל ירושלמים בעלי זכות בחירה, מרביתם צעירים מאד (וגם סטודנטים שמגיעים מחוץ לעיר) וברור שמדיר אוכלוסיות ואנשים נטולי פייסבוק, לא ממש מדגם מייצג. ובכן, מאחלת לטוב ביותר לנצח, אבל לא דרך סקרים. לא חבל על האנרגיה והכסף שלכם?
אבל לא בסקרים רציתי לדון, אלא בשאלות האמיתיות. אנו נוטים היום לקרוא את הפוליטיקה המקומית ממקומונים, פוסטים בפייסבוק, ברושורים שמחולקים לנו ומהחדשות הארציות, שאין ספק שמתעניינות מאד במה שקורה סביב הבחירות לראשות עיר הבירה, אבל דבר אחד האוכלוסייה האמיתית- זו שלא מקורבת לצלחת- שוכחת לשאול: למה? איך? מתי?
אחת השאלות שבאמת משעשעות אותי, ואני מתחבטת בה מאד, היא דווקא לגבי המתמודדים למועצה ולראשות העיר שכבר מכהנים בתפקידי מפתח בה. הרבה מהם מפזרים סיסמאות בחירות ותהיות לגבי מועמד אחר ש"לא עשה כך וכך", אבל נשאלת השאלה: מה את/ה עשית בקדנציה האחרונה שלך? למה לא טיפלת בנושא הזה כשזה באמת הפריע לך? ושאלת השאלות: האם ההישג באמת נזקף לזכותך?
אחת הדוגמאות המובהקות הייתה הסאגה סביב מתחם התחנה הראשונה והשאלה אם ייסגר או לא בשבת. התושבים בעיר אכלו את הלוקשים ואת הסיבוב הפוליטי שכמה וכמה סיעות ומתמודדים עשו עליהם מבלי להתבלבל. כשהוחלט בוועדה המחוזית כי החלק המכוסה בבטון במתחם מאושר לפעילות, כל הסיעות ה"חילוניות" זקפו את הקרדיט לטובתם. מיותר ואפילו שקרי.
בימים הקרובים אנחנו נחזה בכל המלחמות האפשריות שיכולות להיות בין המתמודדים על ירושלים. אחת מהן, מה לעשות, היא המלחמה של הוותיקים מול החדשים. מלחמה אבסורדית, למדיי, שבה חברי המועצה המכהנים יזלזלו בניסיון של אלה החדשים שבאים "מבחוץ". הנה לכם דוגמא אחת מיני רבות: הזלזול באלקין וחביליו, שני מתמודדים לראשות העיר, הוא באמת מגוחך שכן שניהם עסקו בירושלים במסגרת תפקידם האחרון.
התפקיד שלנו, כציבור, הוא לא לנהור אחרי כל לוקש שמאכילים אותנו בו, אלא לשבת, לחקור, לבדוק ואז להחליט מי הכי נכונים להוביל את העיר למהפכה הנדרשת לה. אנחנו צריכים לשאול מה באמת האינטרס של כל אחד ואחד מהמתמודדים. אנחנו צריכים לשאול למה הם לא הצליחו בעבר והאם הם יצליחו בקדנציה הזו (שלחלקם היא השלישית ויותר?). אנחנו צריכים לשאול מי קהל היעד של כל מועמד והאם הוא באמת הקול שלנו ומייצג אותנו.
בואו לחוגי בית ושאלו. בואו לאירועים פתוחים שהם משתתפים בהם ושאלו. שלחו להם שאלות בפייסבוק, במיילים או בכל דרך אפשרית. דרשו לדעת מה יהיה שונה הפעם או עם איזו בשורה חדשה הם מגיעים. דרשו להבין מה מערכת הלחצים המופעלת עליהם ולמי או למה הם מחויבים בבחירות הקרובות. תטילו ספק בכל אמירה ותנסו למצות את האמת ממנה. ככה, כשתגיעו לקלפי ב-30 באוקטובר, תדעו שעשיתם את החלטה הנכונה ביותר לא רק עבורכם, אלא עבור ירושלים כולה.
