אני מבקשת מקוראיי רגע לעצור ולכבד את המעמד: זה הטור המאה שלי. מאה שבועות שאני אוכלת לכם את הראש על המחשבות שלי, הרצונות שלי, השאיפות שלי והעצבים שלי. אז קודם כל- תודה לכם. תודה לכם כי בזכותכם הגשמתי עוד וי ברשימה בלתי נראית של דברים שתמיד רציתי לעשות, את חלקם הגשמתי ואת חלקם החלפתי מכורח השעה (כי להתחתן עם כל חמישית הבאקסטריט בויז זה כבר ממש לא). הגיע הזמן לפנות מקום לחלומות חדשים (ולהירדם מדי פעם כדי להספיק לחלום עליהם).
כמו כל עם ישראל (שהתחיל להציף את הפיד שלי בפייסבוק ברשימות של חלומות) גם אני צפיתי בכתבה על יובל אברמוביץ' השחקן/עיתונאי/סופר (אנקדוטה קצרה: פעם דן שילון אירח ב"מעגל" את יאיר לפיד. אני זוכרת שהוא הציג אותו ככה, עם המון סלאשים. כל סלאש כזה לפיד חייך את חיוכו הזחוח ואני חושבת שאשכרה התנפחו לו השרירים מכל מחמאה. שנאתי את לפיד מאז ושנאתי סלאשים. היום אני מלא סלאשים בעצמי, אבל לא בטוחה שיש חיוך זחוח או שרירי גב מהדבר הזה. מקווה שלא). נזכרתי ברשימה שעשיתי לפני עשור בהוראת הפסיכולוגית שלי רינה.
היא ביקשה ממני לכתוב בכל עמוד את הרצונות שלי ומתחת מה נדרש כדי להשיג אותם. אני בטוחה שאם הייתי מציעה אז לרינה 50-50 ברווחים, היינו יכולות להיות סופר עשירות. חלומות (ובעיקר מהווים) התגשמו בזה אחר זה- בהתחלה זה היה לקנות מחשב (יקירי הישיש מלווה אותי עד עצם היום הזה), אחר כך לטוס לניו יורק ולאט-לאט העליתי את הרף ללב ולמוח שלי. הם עבדו נהדר בשיתוף פעולה והוסיפו אפילו שותף: הפה. בלעדיו לא היינו פה היום.
אני כותבת לא מעט על הדברים שהשגתי בחיים (וגם את רינה היקרה הזכרתי באחד מטוריי, מוזמנים לדלג אחורה) ולכן לא אלאה אתכם בחלומות שלי. עם הזמן החלומות שלי הפכו לשריר מטופח היטב, שאני יודעת שיוכל להרים כל משקל ואתגר שיתנו לו. עם הפה והמוח שעובדים שעות נוספות, הלב שלי היה יכול לצאת לפנסיה- אבל אני לא מוותרת עליו כל כך מהר.
כן, חברים, גם ללב שלי מגיע מעט נחמה ולכן אני משתדלת להשקיע בו היום את מירב הזמן שיש לי. השקעה באהבה היא חשובה מאד וגיליתי שנתינה לאחרים גם לא דורשת ממני המון משאבים אלא רק רצון וקשרים נכונים (עוד "שריר" שאני משתדלת לטפח). ועם התובנות האלה הגיע הזמן שגם אני אתפנה לאיזו רשימה קצרה שאוכל לצעוק לעולם:
- אני רוצה לשתות כוס קפה לפחות חצי שעה עם ראש הממשלה שלנו. הוא נראה לי איש מעניין מאד, משכיל ומצחיק שהייתי מאד רוצה להבין ולהכיר. עם בן גוריון זה כבר לא יקרה.
- אני רוצה לגלגל קובה ולארח את ברי סחרוף ושלמה ארצי. בכך אני אגשים שני חלומות במכה.
- אני רוצה תכנית רדיו משלי.
- אני רוצה לכתוב ספר.
- אני רוצה להפיק פסטיבל מוסיקה ענק.
- אני רוצה שהחתונה שלי תהיה פסטיבל מוסיקה ענק ותתקיים במקום האהוב עליי בעיר- בריכת הסולטן.
- בהמשך לסעיף לעיל, כן (אמא!) אני רוצה להתחתן ולהקים משפחה.
- אני רוצה שקט כלכלי. להרוויח מה שמספיק כדי לחיות בכבוד.
זהו נכון לעכשיו. מה? חייבים עשר? אה, וזוכרים את האירוע ההוא שאני עובדת עליו, אז היום זה קורה. מסתבר שלצעוק רצונות דווקא כן עוזר (*קריצה-קריצה* וסליחה משותפותיי ששרדו אותי בתקופה הזו).
