הפמיניזם השבוע התקלקל. כמו WAZE שהשתבשה עליו קליטתו ומנסה כל שנייה "חישוב מסלול מחדש". לא חושבת שיש פמיניסטית אחת שידעה באיזה צד היא ועל מה היא נלחמת. כל פוסט, כל דיון בוואטס אפ, כל תגובה לתקשורת וכל ציוץ היו בבחינת "מגדרי לפי דעתי". פוזיציות ועוד פוזיציות ועוד פוזיציות. ערב תשעה באב אני רוצה ליישב את הנושא הזה אחת ולתמיד ולומר: תכירו בשונות שלנו, אבל המטרה היא אותה מטרה.
נתחיל עם חוק דגימות האונס של חה"כ מירב בן ארי שעבר השבוע בקריאה טרומית. כהרגלה בקודש, בן ארי חתמה את הנושא באכזבה עמוקה מחברות האופוזיציה שלא הצביעו על החוק לצידה. מהיכרותי עם מירב, היא רגילה לשיתופי פעולה משני הצדדים- קואליציה ואופוזיציה. בעבר, כשרצתה להעביר חוקים, הביאה לא מעט חתימות עקב העובדה שמרבית חוקיה היו חברתיים ולא שנויים במחלוקת. זה הפך אותה לאחת הפרלמנטריות המוצלחות בכנסת.
אבל זו לא כנסת רגילה. לא כי הליכוד או הציונות הדתית יושבות באופוזיציה וקשה להן לקבל את זה, אלא כי הן מרגישות מרומות. הן מבינות שקמה ממשלה חולה, שנתמכת על ידי קיצוניים מוסלמים תומכי טרור, והעומד בראשות הממשלה הזו הוא אדם עם שבעה מנדטים בלבד שלמרות נטיותיו ימינה, הוא לגמרי מוביל את הממשלה למדיניות שמאל.
פוליטיקה מנצחת מגדר. אמרה חה"כ גלית דיסטל אטבריאן: "אם לא הייתי יודעת שהחוק יעבור אז היינו עושות מאמץ להעבירו". אבל החוק עבר, אז מה אתן רוצות מהאופוזיציה? איפה הייתן כשחוק הדיינים כמעט עבר לו? אתן בכלל יודעות מה המשמעות של הגדלת הועדה למינוי דיינים מ11 אנשים ל13 אנשים כשמגדילים את כוחה של הממשלה? אתן מבינות שכל מינוי של דיין משפיע על אלפי נשים מסורבות גט ועגונות? אתן מבינות שעל פי הצעת החוק אז הנשים נשארות מאחור ולעולם לא תהיה דיינת אישה במתכונת הזו? על זה לא התרעמתן. כי פוליטיקה היא גם מנצחת דת ולא רק מגדר.
ובקרב חברותיי הפמיניסטיות שמחו על הבחירה של חה"כ איבתיסאם מרעאנה כממלאת מקום בוועדת חוץ וביטחון- צעד שנובע באופן ברור מהחוק הנורבגי שלא מותיר ח"כים וותיקים בכנסת ומשאיר את הוועדות לח"כים חסרי ניסיון או כאלה שמתרעמים על ה"כיבוש". אני, שנאבקת על הימצאותן של נשים בפוליטיקה הישראלית, כואבת את המהלך הזה מאוד. אצלי הפמיניזם נגמר כשיש פגיעה בביטחון המדינה. זה לא נגד ערבים, זה נגד איבתיסאם מרעאנה, אישה שהתבטאויותיה נגד מדינת ישראל ידועות לכל. עליי לא עובד הניסיון להציג אותה כילדה טובה. אולי גישתי תשתנה בעתיד, אם אראה שחל בה שינוי אמיתי ומהותי, ולא רק מהפה כלפי חוץ, אבל נכון לעכשיו- שימו אותה בכלכלה ובפנים ושחררו אותה מחוץ וביטחון.
אני אומרת את האמת: אין לי כוח לריב עם נשים אחרות על מהות הפמיניזם. כל דיון, גם שלא קשור לפוליטיקה או פמיניזם, הופך להיות מפוזיציה: אוכל, ביגוד, תרבות, מוסיקה, כלכלה, תעסוקה. כל הזמן מוצאים במי להשתלח וזה מתחיל להימאס. האמירה הכי נוראה שקראתי באחת הקבוצות (ושמחתי כשנמחקה בעקבות הביקורת שהעלתה) היא שאישה ירדה על אישה אחרת שפגשה ברחוב רק כי לבשה "תרבוש", כדבריה, על הראש. כלומר, כיסוי הראש שלה הפריע לה.
בעיני אמירה כזו היא לגמרי מיזוגינית וגרוע מאוד שהיא מגיעה מאישה לרעותה. לא ייתכן שנשים תדרוש אפס שיפוטיות בבחירות שלהן, אבל לא תפסקנה לשפוט זו את זו. אנחנו חייבות באמת לשנות את השיח האחת כלפי רעותה ולנסות לקבל את השונות שבינינו (וכן, חוזרת לביטחון המדינה: כל עוד השונות בינינו אינה פגיעה ממשית באדם אחר או במדינה). רק ככה נצליח להתקדם.
