בבחירות המוניציפאליות האחרונות ייצגתי מועמדת לראשות עיר באזור הצפון. כחלק מהעבודה שלי אני עושה מחקר שטח ובודקת חומרים שפורסמו על הלקוח/ה ועל ידי הלקוח/ה. גם הפעם קיבלתי לא מעט חומרים לידיי- מסמכים, כתבות וקטעי וידיאו מישיבות המועצה. בכולן זלזלו בה. קראו לה משוגעת. ראש העירייה נצפה מדבר אליה בזלזול וככה גם יתר חברי המועצה. כולם הפכו אותה- מישהי שבאמת נלחמה למען התושבים- לאחת שצריכה טיפול ובהול.
וגם השבוע, זכתה חברת מועצה בירושלים לאותו יחס מזלזל. הערה שובניסטית אחת אל מול הערה מתנשאת אחרת מנבחרי הציבור שסבבו את השולחן: "חבל לא הבאת חבורת מעודדות היה מעניין יותר"; "אתן לך לדבר שלא תבכי אחר כך". סך הכל שיח מכבד מאד.
תראו, אני לא אהיה "טרחנית" ואומר שאם אלה נבחרי הציבור, וזה השיח שבו הם משתמשים, אז איך נוכל לחנך את ילדינו. ראינו כבר בבחירות האחרונות כמה הבחירות המוניציפאליות מעניינות את תושבי ירושלים ובעיקר את הצעירים שבה- חוסר עניין כמעט מוחלט. אבל העובדה היא ששיח מכבד מחלחל לבוחרים בפועל- דווקא אלה שכן פעילים פוליטית וחברתית ומבינים עניין. אלה שקוראים את העיתונים בשישי או מחוברים לאתרי החדשות המקומיים. אותם אנשים שאחר כך מעזים להשתמש בדיוק באותם תכנים כשהם מגיבים לכתבה או לפוסט בפייסבוק.
שבוע שעבר דיברתי על יוזמת "דיבור אחר" ו"אתגר החריף" שהריצו ברשת, בכדי לבקש אותנו- משתמשי הרשתות החברתיות- להפחית את הדיבור החריף מדיי ברשת. ובכן, גם יחס מזלזל הוא דיבור "חריף" מאוד, בעיקר אם הוא מכוון מתחת לחגורה.
מהיכרות עם חברת המועצה הירושלמית, היא בחורה חזקה שיכולה לעמוד בכמה הערות לא נעימות, אבל זו לא באמת הנקודה. העובדה שלא התנצלו בפניה, שיתר חברי המועצה לא הזדעקו בשבילה ושכולם נותנים לזה לעבור בשקט ומקלים ראש- זו בעיה חברתית. העובדה שלא מעט תלונות מגיעות כלפי חבר המועצה הספציפי הזה ועדיין הוא לא מורחק או מוענש קלות- זו בעיה של מדיניות.
באותה מידה יכלה חברת המועצה הזו לקרוא לחבר מועצה אחר "מסריח" או "שמן" או לחברת מועצה אחרת "כלבה" והייתי מצפה שירחיקו אותה מהמליאה. זו חברה מתוקנת. לדעת שעשית משהו לא בסדר ולהתנצל או לשאת בעונש.
אני לא מונעת מפמיניזם כעת. ההערות אומנם היו שוביניסטיות, אבל ידוע לי שאותו "רעל" היה מופגן כלפי כל יריב פוליטי או אדם שבלשון פחות מצוחצחת "לא בא לו בטוב"- לאותו חבר מועצה. כבר קראתי פרוטוקולים, ראיתי כתבות. היחס הוא תמיד מזלזל ומקטין כלפי מי שלא מסכים עימו והתנצלות לא באה בחשבון.
אני בטוחה מהמקרים שיצאו לתקשורת בשנים האחרונות, או זכו לתלונה במשטרה, שמספרים על יחס מזלזל כלפי עובד או מורה; על הערה מינית שלא הייתה במקום או על פגיעה מילולית במישהו אחר, היו נעצרים בהתנצלות מיידית. שהאדם הפוגע יבין מה עשה, יתחרט ויתנצל. כמה פשוט. כמה מטהר.
כמו שאתם מחנכים את ילדיכם (או שאני מקווה שאתם כך מחנכים אותם) להתנצל בפני מי שהם פגעו בו ולבקש סליחה, כך הייתי מצפה מנבחרי הציבור שלנו. הם הקול שלנו והם התקווה לחברה מתוקנת, מאוחדת ומשתפת פעולה למעננו. הייתי רוצה לחשוב שגם נבחרי הציבור שלנו מוגנים משיח פוגעני כדי שזה לא יחלחל גם לחברה אותה הם מייצגים. ראוי שכולנו נביט במקרים האלה ולא ניתן להם לעבור מתחת לרדאר. עלינו ללמוד מהם לקחים ולדעת להוקיע אותם ובטח לא להשתמש בהם כנשק טוקבקיסטי שממשיך את מעגל השיח הבריוני, הפוגעני והלא נעים.
