ברשותכם (וברשותכן), אפתח בביקורת: ראש הממשלה לא היה צריך להגיב לרותם סלע; הבן שלו לא היה צריך לקרוא להחרים את מירי מסיקה וגל גדות היא המלכה של הכל, אז תיזהרו לפני שתגידו מילה רעה עליה. אבל באותה נשימה- הטרחנים לא צריכים לעוות את מה שאלירז שדה עשה או אמר כפגיעה בנכה צה"ל. לא הייתה שום פגיעה בנכה או נכי צה"ל. תכף נחזור לאלירז.
צריך להבין משהו- אין מה להגיב לאורנה בנאי או גילה אלמגור או מאיה בוסקילה או נדב אבוקסיס או גברי בנאי כשהם מביעים דעה פוליטית. אין להם כוח פוליטי. הם לא ישפיעו בצורה משמעותית על הבוחרים והאמת היא, שעד שמישהו מהם לא ירוץ במפלגה- אין להם ערך מדיני או פוליטי כזה או אחר. הם כולם אנשי בידור לא חברי קבינט וזאת מבלי לזלזל באף אחד מהם, בכישרון שלו או בתרומתו להיכל הבידור הישראלי. בסדר?
נחזור לאלירז שדה. ישבתי כל הסופ"ש לצפות בקטע. מה שאני ראיתי זה מערכון סוג ז', שלא משודר בפריים טיים אלא במעין פודקאסט טלוויזיוני נישתי שרק חברי מפלגה, או אנשים מזוכיסטים שבא להם להתעצבן לעיתים קרובות, צופים בו. וידר חקיין מצויין בעיניי ואלירז פשוט חמד של בחור שעדיין משתמש בשפה של שנות ה80- "אתה נראה טיל". אולי זה גם הקסם שבו- שהוא מדבר עמחה.
לא. זה לא בגלל שאני ימנית בדעותיי. אני פשוט לא חושבת שנעשה כאן עוול. בחיי שלא. אני הראשונה לבקר ולהוקיע כשמגזימים. אבל אין שום דבר בסרטון הזה שמהווה עילה לקרנבל הלא-פורימי שנעשה על וידר ושדה, או המגזימים שישר הרעיפו "מחמאות" על ביבי. כאילו ראש הממשלה יושב מהצד השני של המצלמה ומביים את הליכוד TV 24/7. נו, באמת.
במשפט של אלאור אזריה לפני שנתיים וחצי, קרא מפגין נלהב וטיפש "בוגד" לאברמוביץ'. הו אז זה היה מוגזם. אברמוביץ' לא בוגד. הוא פשוט עיתונאי עם פה גדול ואובססיה לבנימין נתניהו עם חיבה אדירה לאויב המושבע שלו- אהוד ברק. וזה מוביל אותי לנקודה הבאה: וידר הוא העקב אכילס של אברמוביץ' אחרי שזה הפיל אותו בחיקוי שלו לאהוד ברק. אז הטררם התקשורתי הזה הוא הנקמה הקרה. סבבה.
אגב, בחיקוי לא נעשה שימוש בצלקות, מעט לקות בדיבור בשביל האותנטיות והאמירה של שדה שבעיניי הייתה סתם בחירת מילים אומללה שבזמן אחר- לא עת בחירות- לא היו שמים לב לזה. אולי אפילו אברמוביץ היה צוחק על זה אם זה היה ב"ארץ נהדרת". אבל זה לא. זה היה ב"ליכוד Tv", אז זה פוגע.
אני גדלתי בעולם שבו אנשים עם מוגבלות הם שווי ערך. אני התנדבתי 4 שנים בבית הגלגלים שם צחקנו אני ושתי חברותיי על גלגלים שהן לא יודעות לנהוג כי הן נשים. הלצה כזו. הומור "שחור" של שוות בין שווים. ניסן ז"ל, חברי מהעמותה, היה פותח עליי פה גדול והיינו כל היום יורדים זה על זו בהומור הציני שלו. אז למה אברמוביץ הוא חיה קדושה?
אברמוביץ הוא עיתונאי. כמו וייס, כמו סגל, כמו ריקלין. גבורתו היא שלו ואני מוקירה אותו על תרומתו לביטחונה של מדינת ישראל, אבל באותה נשימה הוא בחר במקצוע ציבורי, נשכן ולא חף מטעויות. אם אנחנו רוצים חברה מתוקנת, אנחנו צריכים להכיר בנכים כשווים לנו- לטוב ולרע.
תראו, הייתי עושה הכל כדי שמערכת הבחירות הזו לא תיסוב סביב ימין ושמאל. אני מעדיפה את מערכת הבחירות שלי בטעם של עשייה, פעילות בשטח, שינויים מובהקים והשפעה. קמפיינים מעוררי השראה. "שחררנו את גלעד שליט", "מיגרנו את הטרור", "בנינו ביהודה ושומרון" ועוד אמירות חזקות שמבדילות בין מפלגה למפלגה. זה לא קורה. במקום זה התנגחות מיותרת ופוליטיקה של זהויות. אפשר גם אחרת. רק אומרת.
