כמה עצוב, בקושי נגמרו חגי תשרי- ועימם האיחולים והרצון לאחדות- וכבר נמצא הדבר הראשון שאפשר לריב עליו. לא, לא מדברת על תמונת החיילים של ביבי ומתחתיה התמונה של גנץ עם ראשי הרשימה המשותפת. לא מעניין- בחיי. אני מדברת על העליהום שנעשה על הרב אלימלך פירר ואירוע ההתרמה שאירגן למען העמותה שלו: "עזרא למרפא".
אתחיל מהסוף: כל פרשה כזו רק עושה יחסי ציבור נהדרים לעמותה. מובילי דעה שתומכים ברב ומצדדים בו, בעיקר (ובצדק) בשל זכותו הגדולה על הצלת נפשות, שיתפו את הלינק לתרומות ואנשים פשוט תרמו. למה? כי לפני הדרת נשים חלים זכויות הפרט, אהבת חינם והרצון הטוב- ואנשים זוכרים לרב את החסד והלב הגדול והטהור.
ועכשיו מהתחלה. הדרת נשים היא פגומה, אבל היא נובעת מהרבה סיבות ומשתנים. הראשונה, דתית, והיא גם זו שהכי קל לפגוע בה. הסטיגמה על חרדים, וייצוגם השלילי בתקשורת, הופכים כל טענה נגדם למוצדקת, במיינסטרים. הם שורפי פחים-אלימים-מסריחים-מושחתים-אוכלי חינם-ורודפי בצע. אל תשכחו שכולם לא עושים צבא והם מדירי נשים סדרתיים. חס ושלום שנבין את האמונה שלהם (או נלמד כמה הסטריאוטיפ שלהם בחברה שגוי ולא נכון).
וזה לא שאני חושבת שראוי להדיר נשים, פשוט חושבת שצריך לברור קרבות. אף אחת שזעקה נגד האירוע של הרב לא מכבה את גלגל"צ ורשת ג' מאז מצעדי השנה (המבוססים על רשימות ההשמעה הגבריות שלהן) שהכתירו גברים בכל תואר אפשרי והדירו את הנשים למושבים האחוריים. אף אחת לא זעקה נגד הדרת הנשים המובהקת בעצרת לזכר רבין- שם ניתן היה לאתר שם אחד של זמרת (אחינועם ניני) מול חמישה אומנים (נכון לכתיבת שורות אלה, שנכתבו לפני העצרת). איפה הזעקות להחרים את אירועי יום העצמאות, שממומנים מכיסנו, שבהם נשים ממש לא זכו לייצוג הולם.
הכי קומם אותי היה שמגזין "את" הוציא כותרת פרובוקטיבית "לא נפסיק לשיר – גם אם זה עושה זקפה למישהו". התנהגות מהסוג הזה רק מפלגת בין נשים ומרחיקה נשים מהפמיניזם. נמאס להן שנשים אחרות- בדרך כלל לבנות ומיוחסות- אומרות להן איך להרגיש ונלחמות בצורה פרובוקטיבית בשמן (ע"ע צעדת השרמוטות שלא מייצגת אותי בשום דרך, ומדירה, על הדרך, נשים דתיות ומאמינות מכל המגזרים).
עוד קומם אותי שב"אולפן שישי" החליטו פשוט לשים כותרת מטעה וכוזבת "אין כניסה לנשים" בתחילת הכתבה- כדי שזה יתאים להם גם לפרשת הרב פירר וגם להדרת הנשים הפוליטית משולחנות המשא ומתן בדרך לבניית ממשלה. זו חוצפה. לא רק שהקהל באירוע לא מופרד, על הבמה יופיעו נשים נגניות ויהיו נואמות. כלומר, ההדרה היחידה שנעשתה היא של זמרות- לא של נשים. וחס ושלום, גם כאן, שנבדוק עובדות.
ונדמה שאותן "לוחמות צדק" אוהבת לתת את הערבים והרוסים והאתיופים כדוגמא ל"מה היה קורה אם היו מדירים אותם", אבל לא שמות לב שאכן מדירים אותם. איפה הזמרת הערבייה, האתיופית או הרוסייה בעצרת הזיכרון לזכר יצחק רבין ז"ל? האם מירה עוואד, מרינה מקסימיליאן-בלומין ואסתר רדא לא היו פנויות? איפה שירי מימון, שכל כך צודקת בהדרת זמרות מהבמה (אבל כל כך טועה בכיוון האש כלפי הרב), שתילחם בארגונים שאחראים לעצרת (ואף מילה על הדרת ציבור אידיאולוגי שלם מהעצרת).
כולם מאשימים את נבחרי הציבור שלנו בשיסוי ובפילוג, אבל לא רואים מה הרשתות החברתיות עשו לנו, ואילו קרבות אנחנו בוחרים להילחם וכנגד מי ולמה. אנחנו כבר מזמן לא רבים על פוליטיקה בלבד. תמיד יהיה משהו. בדרך כלל סיפור פופוליסטי ולא חשוב שסוגר פלסטר על חתך קטן ומתעלם, כמעט לגמרי, מעוול גדול יותר שנעשה מתחת לאף שלנו. אל תתבוננו בדשא של השכן, אם אתם לא מסוגלים (ומסוגלות) להפוך את שלכם לירוק יותר. זה דורש הרבה עבודה ואיפוק. אל תתעצלו.
