ביום שלישי נבחר, בפעם הרביעית בתוך שנתיים, כנסת חדשה. אין ספק שמדובר בצעד לא נורמלי ולא הגיוני. אם היינו כולנו, כל תושבי ישראל בעלי זכות הבחירה, אנשים פוליטיים בדמם, הרי שהיינו מחליטים לשנות את החוקים ואת הרכב הכנסת מא' ועד ת'. מצביעים למפלגות אחרות לגמרי ומשנים את המפה הפוליטית. מתחילים מהתחלה.
אבל רובנו לא אנשים פוליטיים. רובנו שומעים או מתעניינים, אבל ממשיכים בחיינו. יש כאלה שרואים חדשות, רק אם זה בתור לרופא או לספר. מקסימום באוטו, בין שיר לשיר ב"גלגל"צ". אני לא אומרת "מנותקים", אבל לא מעורים בהדלפות מישיבת הממשלה האחרונה או מי מספר 2 במפלגת "תקוה חדשה" או עומד בראש רע"ם. לכן רוב האנשים מצביעים כמעט בדיוק אותו דבר משהצביעו בשלוש הפעמים הקודמות ואם צצה מפלגה חדשה, אז הם כנראה הצביעו למפלגות חדשות במשך כל השנתיים האחרונות.
אני מכירה לא מעט מהמתמודדים לכנסת הקרובה. למעשה, אפשר לזרוק אבן על כשליש ממי שייכנסו לכנסת וייצא אחד או אחת שאני מכירה טוב מאוד (אבל אל תזרקו, כי זו עבירה על החוק). יש ביניהם אנשים טובים מאד. חדורי מוטיבציה לשמור עלינו, על העקרונות הציבוריים שלנו. הדרך לשם מלאה בכוונות טובות.
אני באמת מאמינה לכולם בדברים שהם אומרים לפני הבחירות. אמה מה? המצב מאד שונה מרגע שנכנסים. אם אתה אופוזיציה- קשה להעביר חוקים (גם חברתיים, כי חוק משמעותי, כמו, למשל, העלאת קצבאות הנכים, אזי הקואליציה רוצה שזה יהיה חוק שלה וההפך). אם אתה קואליציה, אז יש משמעת קואליציונית ולפעמים הח"כים מקדמים דברים שלא היו בראש סדר העדיפויות שלהם.
ויש את מנהלי המפלגות, שהם בפועל מי שמנהלים לנו את המדינה. אשריהם. הם זכו להיבחר ראשונים במפלגות שלהם ולסובב את המדינה על האצבע הקטנה: אם אני ממליץ על מישהו לראש ממשלה, אז אני רוצה ככה וככה שרים, ככה וככה יו"ר ועדות חשובות, להעביר את החוק הזה והזה ובשום פנים ואופן לא לשבת עם זה ועם זה. אני יודעת שהוא עושה את זה כבר עשור וחצי בערך, אבל רחמים על ראש הממשלה. בחיי.
ועם זאת, רחמים עלינו. גם אם אנחנו לא אנשים פוליטיים, להחלטות הללו יש משמעות על חיינו. על כל נדבך ונדבך. על איכות הירקות, על קיומה של חמאה, על מחסור בנייר טואלט או בביצים. על התרופות בסל הבריאות, על השינויים בנתיבי הנסיעה או ברכבות. על הכל.
ובעולם אידיאלי סמוטריץ' ומיכאלי היו יושבים/ות יחד – הוא היה דואג לצביון יהודי והיא הייתה נלחמת על שוויון לנשים. אבל לסמוטריץ' יש בן גביר ולמיכאלי יש איבתיסאם. ולא יישב זאב עם כבש (תייגו זאב וכבש ואל תגידו להם מי זה מי).
יש אי שם עדיין אנשים מתלבטים. כאלה שברגע האחרון ישימו פתק עפ"י המסר האחרון שראו או שמעו והתחברו אליו. אני פונה דווקא אליכם ומבקשת: חישבו על זה עוד קצת: איך אמורות, מבחינתכם, להיראות 4 השנים הקרובות: כלכלית, ביטחונית, מדינית. מי הכי ראויים ומסוגלים לשקם את מדינת ישראל מהריסות הקורונה ולמי יש הכי הרבה סיכוי להצליח להקים קואליציה וממשלה יציבות. ושיהיה לנו בהצלחה.
