השנה הזו עברה מהר מאד, לידיעתכם. עברתי בה כל כך הרבה תחנות וטלטלה (חיובית, יש לציין) שאני אפילו לא יודעת איך לסכם ואם בכלל בא לי לסכם אותה. חברתי שירן ציינה בפייסבוק שלה כי "סוף זה לא דבר רע, פשוט איש היח"צ שלו גרוע. ככל שסופים גדולים יותר הם מסתירים את ההתחלות". צודקת. מזה הרבה זמן שלא קיבלתי סוף מושלם לשנה מדהימה ומלמדת כמו שהייתה לי. סוף שמבשר (בעזרת השם) על הבאות.
את השנה הטובה שלי אני חבה, חד משמעית, לאנשים שהכרתי בה. בבת אחת נכנסו לחיי שבעים צלמים וצלמות מדהימים ומרגשים כאחד. משפחה חדשה לגמרי. אנשים מפרגנים שזכינו ביחד לחוויה מעצימה בזכות מיזם "70 פנים לישראל". אבל לא רק אותם הרווחתי. מסביב צצו, כפטריות אחרי הגשם, עוד ועוד אנשים טובי-לב שהעניקו למיזם חיים משל עצמו: אנשי יח"צ, תקשורת ושיווק; מנהלי מוסדות; גרפיקאים ואנשי ניו מדיה ונותני חסויות עם יד רחבה (ולב רחב יותר). כולם ככולם העניקו למיזם את הגושפנקא לשמו הקסום: "70 פנים לישראל".
השנה הייתה בסימן המגזר החרדי שלמדתי להתחבר אליו ולאהוב אותו (על אף הפערים העמוקים ביני לבינו). הבחירות המוניציפאליות לראשות עיריית ירושלים, והעבודה לצד חברי הכנסת, חשפו בפניי קבוצה מדהימה של עיתונאים ולוביסטים חרדים שהפכו, כמעט בן רגע, לחבריי הקרובים. פה ושם על בירה טובה או ויסקי משובח, הם פתחו בפניי את עולמם הייחודי והקסום ובעיקר- המצחיק והמשעשע- שהגיע לשיאו בשני סיורים במאה שערים המרתקת (כמה סיפורים חבויים בה, אל תפספסו) וארוחת ערב אצל רבקה ברנדויין המקסימה, שפתחה לנו את ביתה ואת לבה (וגרמה לי לבכות מהתרגשות) כחלק ממיזם "נשים מספרות סיפורים" של המחלקה לפיתוח מנהיגות וקידום נשים בעיריית ירושלים.
ואם במחלקה לפיתוח מנהיגות וקידום נשים עסקינן, הרי שנתגלתה בפניי רשת מדהימה של נשים עצמאיות ומנהלות מהטופ של החברה הישראלית בכלל והירושלמית בפרט, וכל זאת בזכות היכרות עם אישה מדהימה בשם אורלי בן אהרון, מנהלת המחלקה. כמות המיזמים שנרקמו בעיר לטובת הנשים העצמאיות (מכל המגזרים, העדות והדתות) הינה מדהימה. כמנהלת פורום מקדמות שוויון מגדרי, אני פוגשת בכל כך הרבה דוגמאות ל"העצמה נשית" על גווניה השונים, וזה מחזק אותי לדעת שיגדל כאן דור של נערות ונערים שיבינו מדוע חשוב לכבד אלה את אלה ולהעניק מרחב פעולה חיובי ותומך בכדי שיוביל לשיתופי פעולה טובים בין המגדרים.
את השנה סיימתי בטיול מרתק לצפון, מתוך מטרה להנגיש אותו לתושבים הירושלמים. לפעמים נדמה לנו שהכל סובב סביבנו וקשה לנו לצאת מאזור הנוחות ולהכיר עוד רבדים וחלקים בארץ, בחברה הישראלית. אז נסעתי. בתוך שלוש שעות ושלושה ימים הכרתי אנשים מופלאים עם סיפורים וחוויות מרגשים, החיים במעטה הנופים היפים בישראל (אחרי ירושלים, כמובן).
אנשים הם טובים, ביסודם. חלקם מראים את זה בדרכים פחות גלויות וחלק- בדרכים גלויות מדיי. אנשים שאוהבים לתת, לחבק ולפרגן בכל הזדמנות. יש שייראו בכך ניצול, אבל בעיניי, לתת זו זכות שממנה אתה מקבל הרבה יותר. כחלק מהגשמת חלום נוסף, פתחתי תכנית רדיו חדשה בשם "הירושלמית" ב"רדיו-ארץ". השבוע התראיין אצלי הזמר נמרוד לב ששר לי שיר חדש בשם "מאמין" מהאלבום החדש. השיר מדבר על אמונה בדרך, בתהליך, דווקא ממקום יציב וטוב. השנה האחרונה הייתה מבחינתי מבחן לאמונה אמיתית בעצמי ובאנשים מסביב. לפעמים התאכזבתי ולפעמים- יצאתי מרוצה מעל כל הציפיות.
בלי אמונה לא היה "70 פנים לישראל", לא הייתי תורמת את שיערי, לא הייתי בונה עסק חדש ולא הייתה לי תכנית רדיו חדשה משלי. למדתי לומר תודה לבורא עולם ולא רק לבקש. להאמין שהדבר הבא נמצא מעבר לפינה. לא להתבייש לקחת, אבל להמשיך לתת מעצמי. אני מאמינה בשנה הקרובה, באנשים שאפגוש בדרך ובעיקר- בעצמי. שנה טובה ומתוקה.
