האב שבנו נפל בעזה נודד בארץ ומספר על מעלותיו של הבן שלא שב משדה הקרב

מעוז פניגשטיין בן 25, לוחם דובדבן, נפל בקרב בצפון רצועת עזה במהלך חודש דצמבר. אביו גלעד מהישוב טלמון מסתובב מאז בארץ ומנסה לספר "על החיים שלו ולא על מותו". השבוע נפתחה תערוכת 'משיב הרוח' שמוקדשת לזכרו של החייל שאהב לעשות סקי, לרכב על אופניים. היה רכז נוער בסוסיא ושקד על לימודי תורה. לפני שנה התחתן עם אודיה וחודש לפני לכתו היא הגיחה לאוויר העולם בתו טנא. חבריו ללימודים הקימו לזכרו מיזם הצבת 'ספסלי שקיעה'

השבוע נפתחה בבית אורי צבי בירושלים תערוכת ציורים בשם 'משיב הרוח' בה הציירת חני כהן זדה אספה לוחות עץ קטנים אותם נוהגים לחלק למבקרים במצעד החיים באושוויץ כדי שירשמו עליו דברים אשר על לבם. על אותם לוחות עשתה זדה מעין 'ריקליימינג' כאשר ציירה עליהם תמונות שהפכו לסמלי המלחמה כמו גבורת רחל מאופקים, החתונה בעזה כאשר כפות דחפורים מגינים מכל צד ואפילו שיירות העזתית שנעים דרומה בציר ההומניטרי: "חשתי שמעשי הגבורה משיבים את רוחו של העם" מציינת זדה, "ולכן השילוב יוצר את הרעיון שלא כמו אז היום יש לנו ברזל וחרב ואפשר להשיב". האקט הסימבולי מבטא את הרעיון שבין טרבלינקה לבארי עובר אותו מוטיב של שנאה שטנית הרי שביום השואה של בארי השבנו גם אם באיחור מנה אחת אפיים.

הציירת גרה בישוב של החייל מעוז פניגשטיין והמשפחות ביחסי ידידות כך שזה היה ברור שהתערוכה תוקדש למעוז שגם אהב ציור וגם היה לוחם: "בשמחת תורה" מציין האב אלעד, "מעוז קפץ עם הצוות איתם שירת בסדיר. הם השתתפו בכל הקרבות הכי קשים שהיו בעוטף ונכנסו ראשונים לעזה. הם נלחומו שם בכל הקרבות המכריעים אפילו בהפסקת האש כאשר הוחזרו החטופים הם החזיקו את הציר שסמוך לים. גם שם הוא צייר המון על הקירות.היה לו מיזם 'הציור היומי' שהוא היה שולח לנו".

מעוז נהרג בז' בטבת כאשר הוא עומד עם נשק ועיניים בין כוונות, "צלף אויב פגע בו פגיעה ישירה והוא מת במקום. מאז התחלנו במסע כדי להציל ולרומם את מסכת חייו ואני מנסה לומר שהחיים שלו היו הרבה יותר חשובים ממותו".

אחת התמונות שהפכו ויראליות במלחמה הוא הקריאה בתורה של החייל עידו אחיו של מעוז ששירת לא הרחק ממנו: "הסרטון בו הוא קורא בתורה הגיע תוך שעות לחצי מיליון צפיות. 18 שעות לאחר מכן מעוז נפל".

חבריו ללימודים בישיבת בני נצרים יזמו לזכרו הצבת ספסלי שקיעה במקומות פסטורליים: "למעוז היה קטע עם ספסלי שקיעה. עוד בתקופה שלמדו יחד בבני נצרים, מעוז הפך את הספסל (שהיה לכיוון הישיבה) כדי שיהיה לכיוון השקיעה, וכל פעם, ממש בדקות של השקיעה היה מכין תה או קפה וכולם היו מוזמנים לבוא לשבת איתו מול השקיעה.
תוך זמן קצר המפגש הזה הפך למסורת וכל יום שבזמן השקיעה הם היו מתקבצים לשבת בו עם קפה/ תה".

פרויקט  'הספסל של מעוז'.מטרתו להציב ספסלים במיקומים שצופים לשקיעה וכרגע הוקמו 3 כאלה (גבעת חנן, חוות גלעד וחוות יתדות)  "למעוז היתה יכולת להינות מהדברים הקטנים בחיים, כמו השקיעה… כך בזכות ספספלים לכולם תיהיה אפשרות להנות כמו מעוז, מדברים פשוטים ויומיומיים".

אביו מספר שמעוז אהב לרכב על כל מה שיש לו גלגלים, היתה לו שליטה מצויינת על חד אופן, בכל חתונה הוא היה הראשון שמגיע לשמח, הוא והחד אופן

עמוד הנצחה למעוז :

https://sites.google.com/view/maozf/home