בזמן שהמונים נוהרים לאירופה לחגיגות הכריסמס, תפסנו רכב, בן זוגי ואנוכי, ועלינו צפונה לנצרת. השווקים הססגוניים, האנשים המגוונים והאווירה החגיגית העניקו הרגשה של נסיעה לחו"ל, בעיר שבה הזמן עוצר מלכת. 24 שעות בסך הכל בילינו בנצרת, והאנרגיות שלנו היו כאילו היינו בה שבוע.
התחנה הראשונה שלנו הייתה מלון "לגאסי" במרכז העיר. המלון, כמו רחובות נצרת, היה מעוטר בקישוטי כריסמס, לפי כל חוקי הפורמט: עצי אשוח, מתנות עטופות, שלג מדומה, סנטה קלאוס באוויר, איילים ואורות מוזהבים. כמי שבילתה, לא מעט, באירופה וארה"ב בתקופה הזו של השנה, אני לגמרי יכולה להתחבר לרומנטיזציה שהצבעים הללו מוסיפים לעיר ולאווירה בה.
המלון שוכן ממש במרכז העיר ונמצא במרחק הליכה מכל הדברים הטובים שיש לנצרת להציע: השוק, מסעדות מעולות, כנסיית הבשורה, כנסיית המעיין ועוד מבנים עתיקים וייחודיים. זה המקום לציין שלמלון יש חנייה תת-קרקעית גדולה, בחינם לאורחי המלון, ולכן לא צריך להזיז את הרכב כלל. "מנסיונך," שואל אותי שאדי מהנהלת הצוות במלון כשאנחנו מתיישבים לארוחת הצהריים יחד, "מה גורם לאנשים להרגיש שיש תמורה למחיר. מה העלות מול התועלת?". עניתי לו בלי היסוס: "אדם רוצה להרגיש שהייתה סיבה עבורו לצאת מהבית שלו, שבו הוא מרגיש הכי כיף ובנוח. זו תחושת ההתפנקות והאווירה, אוכל ושירות טוב וכמובן, ניקיון". כל אלה היו בהחלט ב"לגאסי".
תחילה, החדר היה נקי בהחלט. כשמגיעים למלון, שמחליף תכופות אורחים בחדרים, ניקיון זה א-ב. "לגאסי" דאגו לכל זה, ואולי זו חלק מהסיבה שהביקורות שלהם בBOOKING הן מעל 9 נקודות. הדבר השני היה השירות. פקידי הקבלה היו מאוד אדיבים וכן המלצרים בחדר האוכל והמסעדה. וזה כבר מוביל אותי לדבר השלישי: האוכל.
"מסעדת העוד" השוכנת במלון נפתחה לפני שש וחצי שנים. מי שאמון על התפריט הוא שף עימאד שורבג'י, שמזה 40 שנה נמצא בתחום המזון והמלונאות, ואף היה השף הראשי במלון שרתון בתל אביב. מדובר באדם חם ומקסים שאוהב את מה שהוא עושה.
המנות שהוגשו לנו לשולחן היו לא פחות ממצוינות, כשכל ביס היה מחושב מאוד בכדי לפתוח את התיאבון לבא אחריו. תחילה, למנות הראשונות, קיבלנו סלטי טבולה, פיצוחים, באבא גנוש, רוקט (ג'רג'יר) לצד לחם הבית שישב בטאבון עם שמן זית. הייתה פה הקפדה רצינית על הפרטים ובעיקר, על הטריות והניקיון.
לאחר מכן, הוגשו לשולחננו חוסה פילה על קרפצ'יו חציל, קובה בשר – שרק אניני טעם ויודעי דבר יבינו כמה ייחודי שהמעטפת דקה מאוד ומלאה נטו בבשר וסלסיסו- נקניקיות "הום מייד" מבשר טחון, ברוטב לימון, שום ויין לבן. כדאי להתעכב מאוד על המנה הזו מכיוון שזו פעם ראשונה שאני טועמת כאלה נקניקיות כשהרוטב בתוכו הן ישבו, היה פשוט טעים שלא הפסקתי לטעום אותו, גם הרבה אחרי סיום הארוחה. היה בו משהו פרשי וטעים וכל הטעמים בו התפוצצו לי בפה. מומלץ מאוד.
בהמשך (כאילו לא שבענו מספיק) הוגשה לנו פלטת בשרים עם צלעות כבש וקבב ייחודי. התיבול של הצלעות ומידת העשייה היו מהמדוייקים שאכלתי, אבל הקבב גנב את ההצגה: בשר טחון טרי עם עשבי תיבול, צנוברים ופיסטוק- שזו פעם ראשונה שאני אוכלת קבב בצורה הזו. הסוד של הטעם היה בטריות. שף עימאד אמר לי שאם הבשר לא טרי ירגישו את זה ולכן אין מצב שתמצאו אצלו בשר שישב שם לילה אחד. מה שלא נאכל באותו היום- לא מוגש למחרת.
אחרי שנחנו מסעודת המלכים שהוגשה לנו, החלטנו לטייל באזור. כפי שציינתי, הכל כל כך קרוב ומלא בשפע שיש לנצרת להציע. אומנם, השוק נסגר בשעה מוקדמת, אבל אז הבארים והמסעדות מתחילים לפעול, יש כנאפיות פתוחות למאנצ' הלילי כמעט בכל מטר מרובע, ובתי הקפה מציעים הרבה יותר מקפה, אלא חוויה של ממש. כמובן, שדווקא בלילה, האורות הפכו את נצרת העתיקה ללאס וגאס של ממש, במרכז כיכר המעיין הוצב עץ אשוח מקושט לאורך מספר מטרים ובעלי דוכנים של ערמונים חמים הציעו את מרכולתם בליל הקריר.
בבוקר אכלנו ארוחת בוקר במלון ומיד יצאנו לקנות תבלינים וירקות מההיצע הנדיר שיש לנצרת להציע. הכל במחירים זולים ממש יחסית לשוק הישראלי, ובוודאי לחיך הירושלמי שלא רגיל לטעום במסעדותיו סלטים עם סומק או מלוחיה או עולש.
בשורה התחתונה, נצרת לגמרי שווה ביקור, לא רק בחגים הנוצרים, יש המון מה לראות, ואם כבר מגיעים, אז כדאי מאוד לשהות במלון "לגאסי" שמציע חוויה אחרת בעלות ממש סבירה ושווה לכל כיס (בין 800-1,200 ₪ ללילה, כולל ארוחת בוקר).
