אין שיטה בטוחה לנצח. כל אדם הוא אינדיבידואל, ולכל אחד יש את הכוח שלו, את הרצון שלו ואת המזל שלו. חלש אחד יידע להתחבר לאדם חזק, האחר מדבר כל כך יפה שכולם מצליחים לשמוע אותו ויש גם כאלה שעובדים פשוט קשה, יום אחר יום, כדי להצליח. הפריימריז בליכוד ובעבודה הוכיחו עד כמה אמורפית ההצבעה במועמדים שנבחרו, ועד כמה אין שיטה בטוחה להצלחה.
אין ספק שבמפלגת העבודה הצביעו לפי הישגים. קל לאמוד הישגים, כשיש רק 7 חברי כנסת ושר אחד לעקוב אחריהם. ממי שהם לא היו מרוצים- הם נפטרו ומהר. המוצלחים עלו למעלה, אבל גם כאן שיטת הריצ'-רץ' המגדרי, מיקמה גבוה יותר את הגברים ברשימה, למרות שאין ספק שהמצטיינות של הכנסת ה-24 היו דווקא נשים. ועדיין, גם אם תקבל 4 מנדטים בבחירות הבאות, מפלגת העבודה תביא 3 נשים לקדמת הבמה ביחס למקבילתה הימנית- הליכוד.
הפריימריז בליכוד היו קשים מאוד השנה. נתניהו קיבל 5 שריונים, מהם 4 במקומות ריאליים, הובטחה משבצת אחת לאישה חדשה ורק 5 משבצות "הבטחת ייצוג לאישה". רק אחת מהן בעשיריה הראשונה. כשיש כל כך הרבה מנדטים להילחם עליהם וכל כך הרבה מתפקדים- הרשימה לא צפויה, לא חשוב איזה סקר או מדגם ייעשו במקביל.
גם הח"כים הכי וותיקים לא יכולים להגיע לכולם. 140 אלף מתפקדים זה עבודה במשרה מלאה. אתה לא תהיה בכל בר מצווה, לא תנכח בכל חתונה ולא תוכל להתקשר בכל יום הולדת. גם ראשי הקבוצות, שמחזיקים בכמה מאות או אלפי מצביעים, לא יכולים להבטיח מה יקרה למצביעים שלהם כשהם מול הרשימה.
ברגע האמת שני דברים הכריעו את הרשימה בליכוד- מערכת המשפט והמוכרות התקשורתית. מי שבלט בשתי החזיתות האלו- ניצח. הדילים בין החזקים לא עזרו. עשייה בפועל לא עזרה. וותק לא עזר. הקולות החופשיים בליכוד רצו את מי שנלחם עבורם בתקשורת, ועדיף כמה שפחות מתחנף וכמה שיותר צועק וזועק את כאבם.
ויש על מה לכאוב. הליכוד, כמפלגה הכי גדולה, עוברת התעללות יום-יומית. המצביעים- הצעירים והמבוגרים, המזרחים והאשכנזים, המעורבים והמרוחקים- ערים להתעללות הזו. הם רואים שממקמים אותם כחלק נלעג בעם. הם רואים שמסמנים אותם כמושחתים. הם מבחינים בסמנטיקה שנועדה להפחיד את העם מהם. הם נמשכים לערוץ שמעסיק אנשים כמותם- מורכבים. מגוונים. ערוץ ששם מגישה עם שם משפחה מרוקאי. ערוץ שהכתבים בו עם דתיים לאומיים וחרדים. ערוץ שהמגישה הראשית בו עם עור כהה יותר, ולא שעתוק של יונית לוי.
אז הם מצביעים בכוח למי שמנגן על הכאב הזה. והעורכים ברשתות החזקות יותר לאט-לאט מתחילים להבין. אז הם מביאים לטלוויזיה איזה ימני או ימנית תורנים. והם לא יודעים שבאולפנים שלהם יושבים, הלכה למעשה, חברי הכנסת הבאים של ישראל.
כשהתבקש קרמבו לתת טיפ למנצחים, בסרט האלמותי "מבצע סבתא", הוא עונה "אתה מתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט אתה מגביר". ניכר שזה נכון לכל ח"כ מתחיל בימים אלה. אף אחד לא מגיע ללא ניסיון. כולם יודעים על איזה מיתרים לנגן, וגם בדיוק איזו מנגינה.
ומה הלאה? האם הרכבי הרשימות יובילו לשינוי? לפי הסקרים כרגע, הרכבת של מפלגת "העבודה" כבר נסעה וכנראה חבריה כבר לא יהיו חלק מהקואליציה בכנסת ה-25. ובליכוד? אם אכן ירכיבו את הקואליציה הבאה, אז יתחיל מאבק אחר על כסאות, ולא סתם כסאות, אלא כסאות נחשקים. והאם תחל באמת רפורמה במערכת המשפט? הזמן יגיד.. הזמן ונתניהו.
