כל בעל מקצוע טוב מתחיל לפתח חסינות לתכונות או דעות מסוימות בבני אדם. רופאים מתעלים מעל בכי וכאב, בנקאים מנסים לסנן את הרגשות הכרוכות במתן הלוואה, מוסכניק יכול לקלוט מי נהג טוב ומי צריך לרדת מההגה. אנשי תקשורת חסינים למניפולציות.
אנחנו הופכים להיות ספקנים הרבה יותר מהר, לומדים לשאול את השאלות הנכונות ומחפשים מניע מאחורי כל דבר. אין ספק שהעבודה בתחום בעשור וחצי האחרונים, בעיקר בסיקור התחום הפוליטי, הפכה את העיתונאים ואנשי היח"צ למומחים לאסטרטגיות ומניפולציות תקשורתיות. העבודה עם הרשתות החברתיות, העובדה שנתניהו – המומחה מספר אחד לספינים- כיהן כראש ממשלה כל כך הרבה שנים (ואפילו כיו"ר אופוזיציה הוא מסקרן) ובחירת הכותרות המעניינת של עורכי החדשות- כל אלה הפכו לחוג שלם לתקשורת ופוליטיקה במכללות ובאוניברסיטאות.
אין איש תקשורת שלא הפעיל מניפולציה לפחות פעם אחת בחייו- מהבלוגר ועד מגישי החדשות במהדורות הנצפות. לפעמים זה לא רציונאלי, אבל לרוב- זה ממש מכוון. זו אחת הסיבות להמצאת ה"פייק ניוז". האמת שהמונח הזה היה קיים הרבה לפני שנשיא ארצות הברית לשעבר, דולנד טראמפ, עשה בו שימוש למטרות ספינים. לא מעט מקומונים ואתרי רכילות היו מצלמים מפורסמים בסיטואציות מסוימות ומפרשים את זה איך שנוח להם: רומן; פרידה; הריון וזה היה מוכר עיתונים. היום קוראים לזה "קליק-בייט"- מספר כניסות לכתבה.
מעולם הרכילות זה הלך והתרחב גם לעולם האקטואליה: מספיק שבחברה מסוימת לא נתנו שירות לבחור ממוצא אתיופי- כל הרשת סוערת ומחרימים את החברה. סירוב לאישה שתניק במסעדה הוביל למחאה שלמה של אימהות מניקות ותמונות שרצו ברשת. הכל מונע ממניפולציות. לעיתים, המניפולציה הופכת לשיווקית מאוד. לא מעט חברות מנצלות את החדשות לטרנדים או בדיחות ברשת וגם פוליטיקאים התמכרו לעניין.
אפילו הפוליטיקאי הכי צעיר (שמכונה היום "נורבגי" כי נכנס על החוק שקובע כי שר לא חייב לכהן כח"כ והוביל להתפטרות שרים מהכנסת לטובת ח"כים צעירים ולא מנוסים ברשימה- מניפולציה רשתית מובהקת) יודע לכוון את דעת הקהל לצרכיו, לפעמים תוך שימוש ציני בטרגדיות ואסונות כמו אונס של אישה בדרום ("איפה כל ארגוני הנשים עכשיו?") או זיכרון השואה ("אני מזהה תהליכים").
המניפולציות האלה, שחושפיהן מצויים ברשת ובתקשורת למכביר, מובילות לחוסר אמון משווע בנבחרי הציבור, בחברות במשק ואפילו בעמותות וארגונים חברתיים. וזו הסיבה שיותר מעורכי דין, המקצוע הכי מבוקש כיום הוא יועצי תקשורת, אסטרטגיה וניהול משברים. לא מעט ח"כים בולטים מעסיקים יועץ כזה חיצוני על מנת לתכנן את הצעד הבא שלהם- בטח ובטח בימים שבהם הממשלה והכנסת נבנות על יסודות רעועים.
וזה מוביל אותי למניפולציית השנה: הממשלה. ביום שישי התקיים "גיבושון" לקואליציה. במשך כשבועיים לפני כן דיווחו כלי התקשורת על מערכת יחסים רעועה בין לפיד לשקד. זה בנוסף לפעילי ימינה נחשבים שהודיעו כי הם עוזבים את המפלגה ויותר מזה- מאוכזבים מדרכם של שקד ובנט. לא יודעת אם זה הצליח לערער את שקד, שהפכה להיות המדליפה הלאומית והוציאה לכתב הפוליטי הבכיר של 12, עמית סגל, הקלטות שלה שהיא מדברת על הממשלה. הטריק הכי ישן בספר (של ביבי, שנכתב בימים אלה).
"איך את יודעת שהיא המדליפה?" נשאלתי. ובכן, יש כמה דרכים, אחת מהן היא שההקלטות לא מפילות ממשלה. למעשה, הן נועדו בדיוק למטרה ההפוכה- להראות שלא חשוב מה קורה בפנים, הממשלה ממשיכה כרגיל, והנה, אפילו אנחנו יוצאים לגיבושון יחד.
התקשורת מנסה להרגיע קולות בתומכי הימין האופוזיציוני בכך שהיא משתפת דיווחים על התמוטטות ממשלתית, לכאורה: גנץ סורר, שקד מורדת, בנט חלש ולפיד מתחמק. מספיק לראות את התמונות מהגיבושון כדי להבין שהציבור מואכל בכפית בלוקשים אחר לוקשים. רוצים באמת להראות חוזק ממשלתי? תפסיקו עם המניפולציות התקשורתיות (והלא-אמינות) ותתחילו לעבוד זה עם זה. אולי ככה גם תגבירו את אמון הציבור בכם במקום להרחיק אותו כמה שיותר מהקלפי בפעם הבאה.
