שבוע הספר מסתיים ברגעים אלה ואני ביקרתי שם פעם אחת, במקרה, רק כי רציתי בירה במתחם "התחנה הראשונה" ושכחתי שזה מתקיים. תעודת עניות. פעם הייתי מוציאה כסף על ספרים כמו שא.נשים קונים נעליים ואביזרי אופנה. זו הייתה המחלה שלי והיום המחלה שלי היא מסך מרצד וטקסטים של פחות מ150 מילים.
שנת הלימודים בחטיבות והתיכונים מסתיימת השבוע. בינינו, הם כבר לא לומדים שום תוכן חדש מפסח. מערכת החינוך שלנו איבדה את זה לגמרי- המורים מדור שגדל בלי טלפון נייד ויישומים ואינטרנט, בעוד שהתלמידים של היום נולדו לעולם של לייקים וסלפי. בעולם כזה יש דיסוננס כבד בין מערכת הלימוד לאלה שצריכים ללמוד ממנה.
כולנו מסתמכים על ויקיפדיה, על הרשתות החברתיות ועל מדיה מקוונת כאילו היו התורה הכתובה בעצמם. שוכחים לרגע שיש מישהו, מסנן, שכותב את התכנים אלה עבורנו. שהמציאות שכתובה שם יכולה להיות באותה מידה נכונה ובאותה מידה- לא.
זו הסיבה שאני, באופן אישי, מתגעגעת לספרים. הספרים היו דמיוניים מלכתחילה ועשו בדיוק את ההפך מהרשתות החברתיות היום: הם הפכו את הכתוב המדומה לעולם מציאותי עבורי. הדמיון שלי פרח. למדתי כל כך הרבה על עצמי ועל העולם מספרים. הכתיבה שלי השתפרה והמוח התרחב. עולם אחר.
היום, וכבר כתבתי על זה רבות בעבר, מערכת החינוך מנסה כל כך "לעמוד בקצב" ו"להתאים את עצמה לעולם החדש" שזה כבר פטתי. היא נראית כמו החנון של השכבה מנסה להיות "קול" ו"מגניב" כשהוא מתלבש כמו ה"מקובלים" במקום להיות הוא עצמו. ומערכת החינוך חייבת להיות נאמנה לרגע לעצמה. להבין שהתכנים לא משתנים. שלימודי החשבון, כפי שהדור שלי למד אותם, הם הנכונים ביותר- כי הם אלה שהביאו לתוצאות הכי טובות.
והיום הם כבר לא עושים מחקר שלא תלוי בשורת מצב במסך שלפנינו. אני נסעתי באוטובוס לספרייה בנווה יעקב, עם שקית אגורות כדי שאוכל לצלם מהספרים שקראתי. שלחו אותי כבר בכיתות ד' וה' ו-ו' לעשות עבודות עם שאלת מחקר, מבוא, תוכן עניינים וסיכום. בבית הספר בנו לי בועה אקולוגית כדי שאראה מקרוב דגים וזני פרחים נדירים. וככה למדנו.
היום זה אחרת. כל שר חינוך חושב שהוא ממציא את הגלגל- האחד מבטל את הבגרויות, השני מבקש רמה אחת אחידה של 5 יחידות במתמטיקה (כדי למכור להם את האשליה שכולם יצאו כמוהו הייטקיסטים מצליחים עם אקזיט של מיליונים) והאחרון אמר שהוא רוצה חלוקת תנ"ך לכל התלמידים בכותל המערבי. גאונות של ממש. היש שר/ה שנכנס למשרד הזה וקרא/ה תחילה את הנתונים בבתי הספר לפי אשכולות? היש ביניהם אחד או אחת שקראו לכל 10 המנהלים הכי מצליחים בישראל לישיבה כדי להרכיב את תכניות הלימודים הבאות? קשה לי להאמין.
הדבר הזה מחלחל לכל חלקי החיים שלנו. לא רק לתלמידי היסודי ולבני הנוער. תראו אותי, תולעת ספרים שכמוני כבר 5 שנים לא קראה ספר כמו שצריך, מהתחלה ועד הסוף. פעם הייתי מסיימת ספר ביום. היום לא מצליחה לקרוא פרק ביום. חייבת לבדוק מה כתוב לי בוואטס אפ ומי עשה לי לייק בפייס. זה עצוב בעיניי.
לכולנו חסרים הגירויים כדי להרחיב את האופקים שלנו. לצאת לשטח להריח מרווה ולדעת שהיא מכינה תה שעושה טוב בבבטן. לעלות על הר ולדעת שכאן אברהם כמעט עקד את יצחק בנו. להכין מסכת פנים בשיעור כימיה כדי להבין איך חומרים עובדים. אי אפשר ללמוד רק מהמסך השקרי, צריך לצאת ולחוות כדי לדעת באמת. זה נחמד לצאת בהצהרות עם הכניסה לתפקיד של חיבור לערכים או חיבור וחיסור כערך עליון, אבל מה עם חיבור למציאות? דרוש שר חינוך מחובר. ומהר.
