תערוכה חדשה שנפתחה בבית אורי צבי בירושלים מציגה אמנים מימין ומשאל , מאמינים וכאלו שאינם, תומכי ומתנגדי הרפורמה / מהפכה משפטית וכאלו שסתם מבואסים מהמצב שאליו נקלעה המדינה. יוזמת התערוכה היא קרן טייב, אמנית וגרפיקאית שגדלה במעוזי השמאל התלאביבי ולפני כעשור חזרה בתשובה "אמנית מהשמאל רצתה שאציג עבודה של יוצרת פלשתינית. אמרתי לה 'שיש לי בעיות עם בעלי אני לא מזמינה את השכנה"
בחודשים האחרונים בצד המחאה הנרחבת, הקיטוב והשסע הנוראי צומחת מתוך השברים, מתוך הכאב ואי הוודאות מעין תנועה חברתית שעדיין לא מוגדרת במשהו שלי מזכיר במעט את הימים שאחרי רצח רבין. התנועה – היא מעין תנועת נגד או נכון יותר לומר תנועה משלימה לקיטוב ומשמעותה הוא בירור ולא כפי שרבים ירצו לומר 'אחדות' או 'חיבור' או 'פיוס'. כי הבירור מבאר את כל החלקים שלנו. ראוי לציין את תנועת 'הרבעון הרביעי' שצומחת מולנו (חפשו בגוגל) וגם את ארגון 'הסיפור המשותף' ויש עוד כמה. וגם עולם האומנות לא נח על שמריו. והנה בסוף השבוע האחרון נפתחה בבית אורי צבי תערוכה בשם 'ימין שמאל תפרוצי' (מן הפסוק בספר ישיעהו) שמפגיש אמנים ואמניות מהשמאל האידיאולוגי ועד לימין העמוק.
יוזמת התערוכה, קרן טייב (42) מירושלים. גדלה בשורות השמאל ועבדה שנים בברנז'ה הפרסומאית עד שלפני יותר מעשור הכירה את בעלה שחזר בתשובה שנתיים לפניה "הוא הכיר לי את הצד הנשמתי שבי" היא מתוודה. טייב בעל סטודיו 'דוסה' מספרת: "רציתי ליצור מרחב בטוח כדי לדבר את השיח המאוד נוקב. להפוך את הוויכוחים הקשים למשהו מכיל ומכבד. זה בעיקר לקבל את העובדה שאנחנו לא חייבים לחשוב אותו דבר. אבל כולנו בסך הכל משפחה".
האם שיח הנחמדות 'וכולנו אחים' מתאים לתקופה זו ? יהיו כאלו שיגידו שזה בא למסמס את גודל השעה ושעם חיבוקים ונשיקות לא מכריעים וויכוחים. אבל יש בהיסטוריה דוגמאות למהפכות לא אלימות ('מהפכת הקטיפה' או 'מהפכה הוורדים') כל שכן כאשר מדובר בבני אותו עם :"לפעמים תמונה אחת שווה יותר מוויכוח נוקב שמוביל ל'פצועים' בלב ולעיתים גם בגוף" אומרת טייב "אין כאן ציפייה שכולם יתאחדו סביב דעה אחת, אין כאן תקווה 'לשכנע' אף אחד בכלום אבל יש כאן הרבה רצון. להכיל את האדם האחר, שלא חושב כמוני. גם אם הוא חושב שונה, זה לא הופך אותו לטועה ואותי לצודק באופן אוטומטי. אנחנו דור שיכול להכיל את המורכבות של המציאות. אנחנו יותר גדולים מזה"
גם טייב מציגה בתערוכה עבודת אומנות שלה בה נראה הכיתוב 'רק לא ביבי' באותיות דמוי כתב ערבי על רקע דגל פלשתיני "רציתי להדגיש בקונטרה למאייר להב הלוי שמדגיש את ביבי כמקור כל דבר רע שקורה פה ואני רציתי להראות שהנה אתם בגישה הזו מוכנים לשרוף את המדינה עם הרק לא ביבי ובך אתם בידועין או שלא מצטרפים לאיזה מחנה שאולי אתם אפילו לא מזדהים איתו".
בעבודה אחרת של טייב נראים גבר ואישה תומכים אחד בשני בתוך תהום ורק כך הם בעצם יכולים לטפס ולהיחלץ ממנו "זו עבודה שמגיבה לעבודה אחרת של יוסי למל שמראה שתהום חצה את המדינה לשניים ואני רציתי להדגיש 'שזה עזר כנגדו' שכדי לצאת מהתהום אנחנו צריכים לתת קונטרה אחד לשני ולעלות ביחד".
את ממשילה את מה שקורה כיום למעין משבר בזוגיות בין שני המחנות הניצים ?
"לגמרי. פנתה אליי לקראת התערוכה אמנית מהשמאל ואמרה לי 'שאם את רוצה שאני ישתתף אז תזמיני גם יוצרת פלשתינית'. אמרתי לה: 'שיש לי בעיות עם בעלי אני לא קוראת לשכנה. בואי קודם נפתור את הבעיות בנינו ואחרי זה יהיה הצעד הבא".
הקריקטוריסט אור רייכרט שכבר 15 שנים יוצר בין היתר עבור עיתון 'שביעי' פרסם בתערוכה את 'תפילה לאנוסי הרפורמה' : "יש לא מעט אנשים היום, תומכי הרפורמה המשפטית שלא יכולים להביע את דעתם כי הם רוצים לשמור על מקום העבודה ולא רוצים לגלוש לוויכוחים. פנו אליי הרבה מאוד אנשים וזה דבר שצריך להיות חשוב לכולנו כי אם אנחנו לא יוכלים לדבר אז מה ?".
בתערוכה משתתפים יותר מ 70 אמנים ויוצרים, חילונים, חרדים ודתיים ולצידה פורסמו שני חוברות שירה שהיא מעין שירת מחאה ושירה על המחאה.
הדס שלמה : "בכפר הערבי השכן, דרכו אנחנו עוברים יום יום, הבעירו בלילה צמיגים
להזדהות עם תושבי עזה….ריח זר של פלסטיק שרוף צורב באפי, מה הסיכוי שיוכל להפוך לשמיכת צמר חמה מעל כתפינו ?"
ד"ר מולי פלג "לא דור תש"ח ולא דור פלמ"ח, אני דור תשכ"ח שנשכח, דור בין המלחמות, שבכור ההיתוך נחרך…"
חיים רוטמן : "במשך הזמן הגיעה לשער שושן, האתון הלבנה, של בן דוד טעונה אקדחים וכל כלי נשק. ויפתח את פי האתון, ותאמר: אני ואפסי עוד"
קרן טייב : "אם הייתי הרוגה, ואתם עוד הייתם עוסקים במלחמות שבניכם
במקום במלחמות מול מי שרצח אותי.."
ד"ר מולי פלג : "לא מולדת, לא מורשת, לא דגל, לא אבות, לא המנון, לא שבועה, דבר מאלה איננו ערך עליון המצדיק הרג או נחושתיים, דבר מלבד אדם בנמנום צהרים"
אפי הלפרין : "בדרך לירושלים התחלף – ברוך ג'מילי מפתח תקווה בנ נח נחמן מאומן "
הדרה לוין ארדי : "שישי בלילה, ווינו בר עזה, שבוע שעבר. אחד אלוהים נכנס לבר, פנה אלי, ואמר: את הדרה, זאת ששרה. לא ? בואי, שבי לידי, נעים מאוד, אני אחד אלוהים. הוא זיהה אותי כנראה מיוטיובים, או שסתם בגלל שהוא אלוהים, ראה שהייתי בשרעפים".
בית אורי צבי , יפו 34
התערוכה תוצג עד 21/5
