לא אחת אני מציינת בטורים שלי שהדבר שאני הכי אוהבת בירושלים זה להסתובב עם תיירים ברחובותיה הקסומים של העיר. זה מעניק לי פרספקטיבה נוספת ושונה על העיר שגדלתי בה כל חיי וגם על המקומות האלה, שרגלי דרכה בהם לא אחת. הפעם התלוו אליי שני חברים מלונדון ופריז להופעה של הזמרת והיוצרת דקלה במערת צדקיהו.
לא מעט הופעות ראיתי במערה בשנה האחרונה (שלא לדבר על הופעות של דקלה) ועם זאת, הפעם הזו הייתה הכי מיוחדת. למה דקלה? מדובר על יוצרת מדהימה שמביאה גוון וצבע למוסיקה הישראלית, אולי אפילו מגדירה את המוסיקה הישראלית מחדש. בשנים האחרונות צצות לא מעט נשים יוצרות וזמרות מוצלחות כמו קרולינה, דנה לפידות, איה כורם, עלמה זהר ודניאלה ספקטור שטביעת ידן מורגשת בעשייה הישראלית ובכל זאת, משהו בדקלה גורם לך להיסחף ולהיאבד בתוך הנשמה.
עבור התיירים שאיתי, דקלה לא הייתה מוכרת ושפתה לא הייתה מובנת להם כלל וכלל, אך צורת הלבוש הייחודית, המטעמים שבקול והאנרגיה- כל אלה שיוו למופע ציוריות חוצה שפות. אם בהתחלה חבריי הזרים הינהנו בנימוס עם המלודיה, הרי שעד סוף המופע הם כבר היו חלק בלתי נפרד מהריקודים והשמחה שאפפה את הקהל. אפשר לומר שנדבקה בהם הישראליות. ברוכים הבאים.
דקלה עלתה לבמה בחליפה אדומה מרשימה, עם סגנון השיער הייחודי שלה והחיוך הקורן, הביישני אך הממזרי שלה. מדובר באישה שחוויות חייה מופיעים בכל רמ"ח איבריה, סגנון שירתה ותנועותיה. אחרי השיר השלישי או הרביעי פנתה בנימוס לקהל וביקשה להוריד את הג'קט שעליה, כיוון שלא הייתה ערוכה לחום כזה. אין ספק שלמרות שהיה מדובר ביום גשום מאד בירושלים, במערת צדקיהו היה חם ונעים- ניתוק מוחלט מהאטמוספירה בחוץ (חלק מהייחודיות המדהימה של המקום). בביישנות הורידה דקלה את הג'קט ונותרה עם גופיה שחורה דקה ושקופה, כמעט כמו של הלבשה תחתונה (שיש לציין, נראתה עליה מצוין). תירגמתי את הנעשה על הבמה לחבריי שאיתי והם נדהמו שהיא בכלל שאלה את הקהל. הסברתי להם שכיוון שמדובר בעיר מעורבת של דתיים וחילונים, לא בטוח שהדבר היה מקובל על כל אחד. תרבות. לך תסביר.
באחד הרגעים במופע קיבלה דקלה פרחים מהקהל. האקט הייחודי הזה החזיר אותי לסרטים הערבים ולשנים של תום וכבוד לאומן על הבמה. דקלה קיבלה את הפרחים באצילות וביצעה את "אינת עומרי" של אום כולתום בשלמות, כאילו השלימה לי את התמונה בראש. אולי זה מה שמייחד ומבדיל את דקלה מיתר היוצרות בישראל- השילוב בין הישן המוכר והטוב לאמצעים חדשים ומודרניים.
מבט בעיניהם הנוצצות של חבריי הזרים בתום המופע הבהיר לי שדקלה מעבירה במופע שלה הרבה יותר ממלודיה טובה ומילים חודרות, אלא היא מעבירה עוצמות אדירות של רגש, כפי שנכתב בשיר: אין עוד הרגשה כזאת.
