בשבוע שעבר, התמלאה ירושלים בצלילים של תפילה, תקווה וסולידריות, כאשר מאות בני אדם – יהודים, מוסלמים, נוצרים ובודהיסטים – התכנסו לצעדה בין-דתית עוצמתית. האירוע, שיצא לדרך מכיכר ציון והגיע עד לשער יפו, היה קריאה חזקה לסולידריות עם נפגעי המלחמה, ולחיבור בין אנשי אמונה שונים, כדרך לריפוי ולשלום בעת קשה זו.
איתן אלחדז ברק
ביום רביעי (28.5) התכנסו מאות בני אדם בכיכר ציון בירושלים כדי להשתתף בצעדה הבין דתית לשלום וזכויות אדם. מנהיגים דתיים בני כל הדתות – יהודים, נוצרים ומוסלמים – נשאו תפילות קצרות ונוגעות ללב, שהיוו פתיח רוחני למסע המשותף. קולות התפילה שהתמזגו באוויר ירושלים כבר בשלב זה יצרו תחושה עמוקה של אחדות ושל מטרה משותפת.
"זוהי הצעדה השלישית שאנחנו מקיימים והיא גדלה משנה לשנה", אמר אבי דבוש, מנכ"ל "קול רבני לזכויות אדם", כשקולו מלא סיפוק. "כפי שאתם רואים, הצעדה הולכת וגדלה וזה מאוד משמח אותנו. הגיעו לפה נציגים מכל הזרמים הדתיים ואנחנו בזמנים שצריך כל יום להרים את הקול של שלום ולא של מלחמה. אנחנו יומיים לאחר 'יום ירושלים' שהפך לסמל של כיבוש ואלימות. בוודאי ובוודאי שצריך להרים את הקול וזה מה שאנחנו עושים".
"להסתכל לאדם כאדם"
לאחר התפילות, יצאו המשתתפים לדרך בצעדה, כשהם פוסעים יחד לאורך רחוב יפו הסואן, מלווים בשירי תפילה ובתחושה עמוקה של מטרה משותפת. הנוכחות השקטה והנחושה של הצועדים בלטה במיוחד כשחלפו ליד חומות העיר העתיקה. כאן, התנהלה הליכה כמעט מדיטטיבית, כאות לסולידריות שקטה עם כל אלו שנפגעו במלחמה.
"אנחנו באתי מהנגב לירושלים כדי להביע תמיכה באי אלימות", אמר השייח' חסן מרהט, שהגיע מרהט כדי להשתתף בצעדה. אנחנו עם תקווה לשלום. אנחנו פה היום דורשים את השלום מכל המנהיגים וכל מי שיש לו נגיעה לדבר, אני דורש שיפנה מבטו לכיוון החיובי ומקווה שיהיה לנו שלום". הוא הוסיף, "שלום הוא אחד השמות היפים של אלוהים הכל יכול כפי שמוזכר בקוראן הקדוש".
"תפילה ברגליים": מחאה ואמונה ביחד
"אחיותיי ואחיי, ברוכות וברוכים הבאים לצעדה הבין-דתית למען זכויות האדם והשלום בירושלים", פתחו את דבריהם סוקיינה טאעון ויקיר רנבאום, שהנחו את האירוע. "אנחנו כאן כדי לעורר את הלבבות. לבבות שהולכים ומתקשים מכאב ופחד". סוקיינה, פעילה למען קידום שותפות יהודית-ערבית, הדגישה: "אני פלסטינית, אני ערבייה ואני גאה בזה. הזהות שלי אינה איום על אף אחד – היא חלק מהמרקם האנושי העשיר והמגוון של הארץ". יקיר רנבאום, יהודי ישראלי יליד ירושלים, הוסיף: "היום אנחנו צועדים לא רק כפעילים – אלא כבני ובנות אמונה. לא רק כדי למחות – אלא כדי להתפלל ברגליים". רנבאום מתכתב כאן עם אמירתו של הרב אברהם יהושע השל אחרי שצעד עם לוחם זכויות האדם מרטין לותר קינג "הרגשתי שרגליי מתפללות"
הצעדה הייתה "תפילה לצדק, תפילה לחמלה, תפילה להפסקת המלחמה", אמרו המנחים. "בין חומות האבן של העיר הזו, אנחנו יודעים שאין זו שעת שתיקה. לא נוכל להמשיך כאילו אין רעב בעזה, כאילו ילדים אינם מתים מתת-תזונה. בזמן שאנחנו צועדים – חטופים עדיין לא שבו, ואלפי עצורים מוחזקים בלי משפט. בגדה נהרסים בתים, כפרים נחסמים, ותקווה נגזלת. ובדרום, קהילות בדואיות נעקרות כדי להקים יישובים חדשים ליהודים בלבד". הם הדגישו את חובת האנושות: "כל מי שהרג אדם ללא סיבה… כמוהו כמי שהרג את האנושות כולה ומי שהציל נפש כאילו הציל את כל האנושות" (סורת אל-מאאידה, פסוק 32). הם קראו ל"רוח חדשה בארץ – רוח של רגישות, של אנושיות, של שלום, כדברי הנביא יחזקאל: 'וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם'."
הדהוד של חמלה וחיבור
הרב אבי דבוש הקדיש את דבריו לזכרה של ויואן סילבר ז"ל, שנרצחה בביתה בקיבוץ בארי בשבעה באוקטובר. "היום הנורא הזה פתח את התקופה המדממת בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שנמשכת כבר 20 חודשים. אנחנו עדיין לא יכולים לחזור הביתה. איבדנו מאות חברים ויש עדיין 58 חטופים ישראלים בידי החמאס", אמר דבוש. "אבל, המאבק הגדול לא פחות הוא לשמור על הערכים שלנו. לצאת כנגד מוות של ילדים ונשים בעזה, להרים קול עקבי ועקרוני נגד המלחמה ולהתעקש להיות בעד האנושי, בעד 'חביב אדם שנברא בצלם', בעד 'ללא הבדל דת, גזע ומין' של מגילת העצמאות. זה קשה יותר מאי פעם לשאת קול של שלום, צדק, שוויון וזכויות אדם בעת הזו. אבל, אין זמן שזה היה נחוץ יותר." הוא הבטיח: "נעשה כל שביכולותינו למען החיים. נעשה כל שביכולתנו למען בני האדם באזור. נעשה כל שביכולתנו להמשיך ולצעוד ולהרים קול בטוח וזקוף. כפי שאמרה חברתנו ויואן סילבר: אנחנו לא בדרך לשלום. השלום הוא הדרך."
גב' כפאיה מסארוה, פעילה חברתית מעכו ונציגת "נשים עושות שלום", הדגישה את הצורך באחדות וסולידריות: "בתקופות של קושי ומשבר, אנשים זקוקים יותר לאחדות ולסולידריות אנושית… כולם נמצאים בסירה אחת בעומדנו אל מול עוול, הרג ורעב. אין דבר יפה יותר מתפילה למען האנושות, כי בה כל הדתות מתאחדות ומתקרבות לאלוהים באמצעות תחנונים ותפילה. אנו עוסקים במאבק רוחני, וכלי הנשק הגדולים ביותר שלנו הם תפילה ותחנונים, שהם המפתח להדרכה." היא קראה למנהיגים משני הצדדים "לשבת סביב שולחן המשא ומתן כדי לפתור את הסכסוך הארוך, העקוב מדם והכואב".
הרב דוד רוזן, נשיא הארגון העולמי "דתות למען השלום", התייחס למועד הצעדה, ראש חודש סיוון: "אנו מתפללים להתחדשות, התחדשות באהבתנו למקום, לבני עמנו, ולאהבת הבריות." הוא הדגיש את חשיבות החמלה: "שתסיר מעלינו את חבלי המכאוב והצער המגבילים את חמלתנו גם בתוך עמנו וגם כלפי כל בריותיך שנבראו בצלמך… כפי שנאמר 'מה הוא [ה'] הוא חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום'." הרב רוזן ציטט גם את המהר"ל: "אהבת הבריות היא גם אהבת ה', שכל מי שאוהב את האחד, אוהב את כל המעשים שעשה. וכאשר אוהבים את ה' אי אפשר לא לאהוב את בריותיו."
כוהנת הדת סאלי עאזר מהכנסייה הלוטרנית פנתה בתפילה: "אלהי כל העמים, בראת אותנו בצלמך – מטוּנים, יפים ואהובים… בעיר הקדושה הזו… אנו מתאספים לא בפחד, אלא בתקווה; לא בדממה, אלא בזעקה לצדק; לא מפוצלים, אלא יד ביד. יהי רצון שהשלום יזרום כנהר דרך ירושלים ויישא עמו חמלה, אמת וריפוי."
ד"ר דוד גורן, נזיר זן בודהיסטי ויהודי רפורמי, שיתף מתובנותיו על הליכת מדיטציה, בהשראת טיך נהאת האן. "השלום הוא הדרך", אמר. "לך וגע בשלום בכל צעד, לך וגע בשמחה בכל צעד… האדמה תצמיח ביטחון ושלום כי זה מה שאנו זורעים בה כעת, בכל צעד."
גב' ראיפה חכרוש, עובדת סוציאלית ומנהלת קיום משותף בליאו באק חיפה, סיכמה את התחושה: "אלוהים, אתה מעיין החיים. אנו מתפללים אליך בשמות שונים בדתות ואמונות שונות… אבל אנחנו יודעים שאתה אחד ושבראת את כולנו בדמותך, עם אותו כבוד ואותן זכויות. מה שמאחד אותנו הוא לא רק אמונה אלא גם תקווה, מצפון ורצון עמוק לעולם טוב יותר… כל אחד מאיתנו נושא אור, ורק ביחד האור שלנו יאיר במלואו." היא הזמינה את המשתתפים להסתכל פנימה: "הקדישו מספר דקות לתפילה אישית קצרה".
"ואהבת לרעך כמוך": שיא של הרמוניה
אחד מרגעי השיא של הצעדה היה כאשר הרבנית דליה שחם, מוזיקאית ואקטיביסטית רוחנית, הצטרפה אל הנערה המוכשרת חלא זועבי, מוזיקאית מנצרת. קולה הצלול והעמוק של חלא הדהד בעוצמה כשאומרה בערבית את הפסוק המוכר "ואהבת לרעך כמוך". מאות המשתתפים, נרגשים עד עומק נשמתם, הסתדרו במעגל סביב חומות העיר והצטרפו לשירה. זו הייתה תזמורת אנושית של אמונה ותקווה, המדגישה את האמת הפשוטה והחזקה: המשותף רב על המפריד.
הצעדה הבין-דתית בירושלים כשם שהיא אקט פוליטי היא גם ואולי בעיקר – תפילה מהלכת, עדות לכוחה של התקווה ושל הרצון המשותף לשלום. היא הזכירה לכולם את מילותיו של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש, "כשאתה חושב על האחרים הרחוקים, חשוב על עצמך… אמור: לו הייתי נר באפלה." ביום חמישי שעבר, במעגלים סביב חומות ירושלים, האנשים הללו כך אני מדמה אותם לעצמי ניסו להיות נרות בעלטה שירדה עלינו וסימנו גם אם זה נראה כרגע רחוק מתמיד – נתיב של תקווה לעתיד טוב יותר. הצעדה הדהדה את צעדתו ההיסטורית של הרב אברהם יהושע השל, מנהיג יהודי דתי, שצעד עם מרטין לותר קינג במצעד למען זכויות האזרח בסלמה, כסמל לכך שאמונה ופעולה למען צדק חברתי שלובות זו בזו.
