ציור שנוצר בשבעה לאוקטובר באצבעות חשופות על פיח של בית הרוס בכיסופים, הפך ליצירת מופת לא צפויה ולעדות אילמת לטרגדיה ולכוח העמידה של העם היהודי. הקיר עליו צויר הציור הועבר במבצע הנדסי למרתפי האוסף הלאומי. היצירה שנותרה אנונימית התבררה כשייכת לחסיד חב"ד שהתגייס ליחידה לזיהוי חללים
איתן אלחדז ברק
בגלריית המקלט נפתחה לאחרונה תערוכת יחיד ראשונה לאמן יחיאל אופנר, חסיד חב"ד, מורה לחינוך מיוחד וצייר אוטודידקט. אופנר, יליד בני ברק ותושב כפר חב"ד, מצייר בסגנון נאיבי ומחלק את חייו בין עבודתו כמחנך לבין יצירה אמנותית ענפה הכוללת ציורי קיר, קריקטורות, קומיקס וספרי ילדים.
אופנר, שגדל בבני ברק, הושפע מציוריו של מארק שאגאל ופגש אישית את יוסל ברגנר, שתמך בו ועודד אותו לצייר. למרות היותו אמן אוטודידקט, אופנר משתייך לשושלת ארוכה של ציירים חסידים, ביניהם זלמן קליינמן וברוך נחשון.
אך סיפורו של אופנר אינו רק סיפור של יצירה אמנותית, אלא גם סיפור של מפגש עם טרגדיה והנצחה. במהלך שירותו הצבאי ביחידת זיהוי חללים של צה"ל, נקרא אופנר אל בית משפחת זק בכיסופים, שחרב על יושביו בטבח השבעה לאוקטובר. מתוך תחושת שליחות וצורך עז להביע את רגשותיו, צייר אופנר על קיר הבית השרוף ציור קיר ספונטני המתאר שני חיילים חמושים וידיים מושטות לעזרה.
מה שהופך את הציור הזה למיוחד כל כך היא העובדה שהוא נוצר בהחלטה של רגע, תוך שימוש באצבע חשופה על הפיח שנותר מההרס. גולמיותו ותזמונו, ברגעיה הקשים של ישראל, הפכו אותו למעין "ציור מערות מודרני" – עדות אילמת לטרגדיה הנוראית. המדיום שנבחר, הפיח השחור, מקנה לציור עוצמה ייחודית ומעמד של "צילום מסך" של האירוע הטראומטי.
"הציור השיב רוח גאווה בלב אלו שניצלו או באו לפקוד את המקום ולהיזכר ביקיריהם", מספרת ד"ר נעה לאה כהן, אוצרת התערוכה. "הוא צייר את זה מהלב, וזה מה שיצא".כהן ציינה כי "הסיפור של אופנר ריגש אותי והיה לי חשוב לחשוף אותו לקהל חרדי שפוקד את הגלריה היחודית שממוקמת בלב שכונה חרדית".
ציור הקיר, שנוצר מתוך כאב ותקווה, זכה להכרה לאומית ואף נשמר על ידי צוות שימור מיוחד ממוזיאון תל אביב לאמנות. הוא הפך לסמל של עמידה איתנה אל מול הטרור ולביטוי של כוח החיים המתגבר על המוות.
מעניין במיוחד הוא הרקע של אופנר כאמן חרדי מכפר חב"ד, במיוחד לאור הוויכוח הציבורי הסוער סביב חוק הגיוס של חרדים. הציור הפרוטו היסטורי הזה מפגיש בין אמן חרדי למשפחה קיבוצניקית חרבה, בין אומנות ילידית לזמן הזה, בין הפיח המתפורר לידיים שמושטות לעזרה. הוא מדגיש את העוצמה המאחדת של האמנות ואת יכולתה לגשר על פערים חברתיים ותרבותיים.
אופנר רואה עצמו כ"צייר של זיכרונות", גם אם לא חווה אותם באופן אישי. הוא מתעד את חיי החסידים בעבר ובהווה, וכך נולד למשל הציור "חסידים על האייפל", פרי מפגש עם חסידים דוברי צרפתית. יצירתו של אופנר מגשרת בין עולמות שונים – העולם החרדי, העולם הצבאי, העולם הישראלי והעולם הבינלאומי.
התערוכה בגלריית המקלט, שננעלה השבוע, מהווה ציון דרך משמעותי בקריירה של אופנר, ומציגה מבחר מעבודותיו רבות השנים. אופנר אף צייר על קירות הגלריה השחורים במחווה לציור ההיסטורי שלו מעוטף עזה.
"אף כי המקום צר מלהכיל את מאות היצירות שהאמן צייר בחייו, התערוכה נותנת טעם של עוד, ומחכה ליום שיקום המוזיאון החרדי הראשון", מסכמת כהן.
מפגש עם האמן:
במהלך ביקורי בתערוכה, נפגשתי עם אופנר לשיחה קצרה על יצירתו ועל הציור ששינה את חייו.
איך הגעת לצייר דווקא על קיר של בית הרוס?
"שירתתי ביחידת זיהוי חללים", מספר אופנר. "נכנסנו לכיסופים, לבית שנשרף על יושביו. בהחלטה של רגע, התחלתי לצייר עם האצבע על הפיח. לא חתמתי, כי עשיתי את זה לעצמי. ידעתי שהבית מיועד להריסה".
מתי הבנת שהציור הפך למשהו גדול יותר ?
"פתאום יצרו איתי קשר ממכון יד בן צבי", הוא משחזר. "אמרו לי שהם מתכננים לשמר את הציור. הוא קיבל פתאום חיים משל עצמו. מוזיאון תל אביב התערב, והעבירו את הקיר למחסני אוצר המדינה".
מה המשמעות של הציור עבורך כיום?
"הוא מזכיר לי את הטרגדיה הנוראית, אבל גם את כוח החיים ואת התקווה. הוא מחבר בין עולמות שונים – חרדים, חילונים, דתיים, כולם יחד".
מה אתה מקווה שהצופים ייקחו מהתערוכה?
"אני מקווה שהיא תעורר בהם מחשבות על החיים, על המוות, על הזיכרון. שיראו את היופי גם במקומות הקשים ביותר".
לסיום, מה אתה עושה בימים אלו?
"אני מלמד בחינוך המיוחד, מצייר, כותב ספרי קומיקס. ועכשיו אני גם לומד טיפול בפסיכודרמה באוניברסיטת חיפה".
נראה שיחיאל אופנר הוא לא רק אמן מוכשר, אלא גם אדם רגיש ועמוק, שיצירתו משקפת את חוויותיו האישיות ואת המורכבות של החיים בישראל. התערוכה בגלריית המקלט היא הזדמנות נדירה להיחשף לעולמו המיוחד וליצירותיו המרגשות.
