בשבוע שעבר (יום ד', 4.6.25), בלב שכונת עין כרם הפסטורלית ועם נוף להרי ירושלים, נחנך הבית השלישי של 'בית השאנטי'. 41 שנה אחרי הקמת הבית הראשון, הארגון המוביל בישראל לטיפול בנוער בסיכון מגיע לבירה ומשיק מענה ארוך טווח ראשון מסוגו בעיר לנוער בגילאי 14-18. הבית הוקם בשיתוף פעולה עם הקרן לירושלים ובתמיכתה המשמעותית של משפחת דואק. בטקס חגיגי במעמד רעיית הנשיא מיכל הרצוג, שר הרווחה יעקב מרגי וראש העיר משה ליאון, שוחחנו עם מייסדת בית השאנטי וכלת פרס ישראל, מריומה קליין, על האתגר, השליחות והדור החדש שזקוק לתקווה יותר מתמיד.
איתן אלחדז ברק
עבור קליין, הבחירה בירושלים אינה מקרית, אלא אתגר מורכב ומתבקש המשלב חזון לאומי עם צורך אנושי בוער.
מריומה, ברכות על חנוכת הבית החדש. מה המשמעות של פתיחת סניף דווקא בירושלים?
"אחרי 41 שנה של עשייה, לפתוח בית שלישי – דווקא בירושלים – זו שליחות אמיתית. האתגר המרכזי הוא להקים מקום כזה בעיר עם מגזרים כה מגוונים וקיצוניים, וליצור בו מרחב של אחדות… היה לנו חשוב שהבית החדש לא ייראה כמו מוסד, אלא ירגיש בדיוק כמו מה שהנוער הזה הכי זקוק לו: בית. לא רק קורת גג פיזית, אלא מרחב מחבק… בדיוק כמו במשפחה."
האווירה בטקס החגיגי הייתה טעונה ברגש, עדות לכוחה של שותפות אנושית חוצת מגזרים, במיוחד בימים אלו.
איך הייתה התחושה במעמד הפתיחה?
"התרגשתי מאוד. הנוכחות של רעיית הנשיא מיכל הרצוג, ראש העיר משה ליאון, וכל כך הרבה אנשים מיוחדים שבאו לתמוך… כל זה נותן כוח עצום להמשיך. הם התקווה שלנו."
כשאנו מדברים על 'נוער בסיכון', קליין ממהרת לפרק את המונח למציאות הכואבת והבלתי נתפסת שאיתה מתמודדים הנערים והנערות.
איזה סוג של נערות ונערים מגיעים אליכם?
"אנחנו מהמסגרות הבודדות בארץ שמטפלות גם במקרי חירום מיידיים וגם מספקות פתרונות ארוכי-טווח… מגיעים אלינו ילדים שנפגעו מינית, סבלו מאלימות… או ננטשו על ידי הוריהם. אני תמיד אומרת ש'בית השאנטי' הוא סוג של בית יתומים להורים חיים, וזה המצב הקשה והכואב ביותר…"
אחד מעקרונות הברזל של בית השאנטי הוא היותו בית תמידי, לא פתרון זמני. קליין מסבירה את ההבדל המהותי הזה.
במה אתם שונים מכפרי נוער או פנימיות רגילות?
"אנחנו בית במלוא מובן המילה, הפועל 365 ימים בשנה. אין אצלנו 'חופשות' כמו בפנימיות או הוסטלים. עבור הנוער שמגיע אלינו, המסגרות האחרות אינן מהוות מענה מספק…"
מאחורי המספר העצום הזה, 60,000 בני נוער, עומדים סיפורים אישיים של הישרדות, שיקום והצלחה כנגד כל הסיכויים.
כמה נערים ונערות עברו תחת כנפיכם לאורך השנים?
"ב-41 שנות פעילות, עברו אצלנו למעלה מ-60,000 בני נוער… אני יכולה לספר על נער שהגיע אלינו מהרחוב… היום הוא קצין ב-8200. זו הגדולה שלהם, הם בוחרים בחיים, אנחנו רק עוזרים להם בדרך."
העשייה ארוכת השנים מאפשרת לקליין לזהות מגמות עומק בחברה הישראלית. היא מנתחת בדאגה את השינוי שחל בדור הנוכחי, שינוי שהתעצם בעקבות משברים לאומיים.
האם את מזהה שינוי בקרב בני הנוער בשנים האחרונות?
"בהחלט. בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר בני נוער שמגיעים עם שבר פנימי שלא תמיד רואים מבחוץ. הקורונה, המלחמה, הרשתות – כל אלה יצרו דור חדש שמרגיש אבוד… הם התרגלו לא לבקש עזרה, ולכן האחריות שלנו להגיע אליהם גדולה מתמיד."
חזונה של מריומה לא היה מתגשם ללא מעטפת רחבה של תמיכה. בטקס החנוכה, שותפיה המרכזיים לדרך הדגישו את חשיבות המיזם לעיר ולמדינה.
שותפים לדרך: דברים מהטקס
מיכל הרצוג, רעיית נשיא המדינה: “החוזק האמיתי של חברה נמדד בדרך בה היא מחבקת את הפגיעים שבה… בית השאנטי לא רק מציל חיים – הוא גם מזכיר לכולנו מהי חברה מתוקנת באמת.”
משה ליאון, ראש העיר ירושלים: "היום אנו חונכים בית של תקווה… הבית הזה משקף את רוחה האמיתית של ירושלים – עיר של אחדות, חמלה ועתיד משותף לכול."
יעקב מרגי, שר הרווחה והביטחון החברתי: "בית השאנטי הוא מגדלור של תקווה… משרד הרווחה פועל רבות כדי להבטיח שלכל נער ונערה בישראל תהיה כתובת… והזדמנות לעתיד טוב יותר."
אריק גרבלסקי, נשיא הקרן לירושלים: "פתיחתו של בית השאנטי… ממחיש שבאמצעות שותפות, חמלה והשקעה נכונה – אפשר לבנות תקווה."
מבט קדימה, האתגר הירושלמי טומן בחובו מורכבויות ייחודיות, בעיקר בכל הנוגע לפסיפס האנושי של העיר.
(המשך הראיון עם מריומה)
אני מניח שהרכב האוכלוסייה בירושלים יהיה שונה מזה שבתל אביב?
"כן ולא. בסופו של דבר, הכאב הוא אותו כאב… אנחנו מקבלים את כולם, ללא הבדל דת, לאום או מגזר… ומנסים לעזור מתוך מקום של נורמליזציה בתוך המציאות המורכבת."
בסופו של יום, המסר של קליין פשוט וחד: כדי שהבית ימשיך לפעום, הוא זקוק ללב של כולנו.
לסיום, יש משהו שחשוב לך להוסיף?
"תודה לך. חשוב לי לציין שאנחנו חיים על תרומות. כל תרומה, קטנה כגדולה, מתקבלת בברכה ומאפשרת לבית הזה להמשיך ולהתקיים, להציל חיים ובעיקר, להעניק תקווה."
מהשיחות עם מריומה אני מבין שבית השאנטי בירושלים אינו רק בניין חדש; הוא התחייבות מחודשת לכך שבישראל, גם בתקופות הסוערות ביותר, אף נער ונערה לא יישארו לבד בחשיכה.
