אדריכל הנוף ויועץ הנגישות יהודה פרחי מאמין שחייו מכוונים מלמעלה, אפילו בצורה מיסטית. כמי שעבר אבל אישי בחייו, הפרויקטים שלו בעת ובעונה אחת מכוונים לאדם אך גם מטפלים בטבע הפצוע, מנציחים סיפורי גבורה צבאית ויוצרים הרמוניה במקומות שזה כמעט בלתי אפשרי.
האם ניתן באמצעות אדריכלות נכונה להקים פארק מפואר מבלי לחצוב בהר, ליצור ים בתוך עיר, או לבנות כיכר של שלום באזור מתוח פוליטי? "אדריכלות חייבת לראות הקשרים בין מקום, אבן, אנשים ונוף. היא הרבה סמלים ומוטיבים, זה בא לידי ביטוי למשל בעיצוב של שביל, בהקמת פארק וזה מה שאנחנו מנסים להעביר", אומר האדריכל יהודה פרחי, בעל משרד אדריכלות הנוף על שמו הממוקם במרכז הכרמל בחיפה.
אחד הפרויקטים שהמשרד תכנן הוא כיכר הכניסה לטוראען, יישוב בו מתגוררים מוסלמים ונוצרים כשראש המועצה הוא דווקא יהודי. פרחי מספר שבגלל מורכבות ויחסי השכנות של האוכלוסייה בישוב, הוחלט להקים שם את 'כיכר השלום'. זו מעוטרת בפסיפס בסמלי שלושת הדתות על 14 יונים שמקיפות את כיפת הכיכר. זרם המים של מזרקת הכיכר מגיע עד לראש הכיפה, המים נשפכים, נאספים וחוזרים מעלה כשהמחזוריות הזו מסמלת את כוחם של החיים שע"י שלום, אחווה ושלווה, מתגברים על השנאה והמלחמה שמייצרים בני החלוף.
עתה עוסקים פרחי ואחרים בהנצחת אסון יתום אזור נחתת בת שבע באילת מ- 1970. דלת נחתת "שניצלה" מגריטה, תועמד שם בזווית בולטת כשהיא מוקפת שרשראות ברזל. "זו תהיה נקודת ציון לאירוע צבאי של גבורה, משולבת בפעילות תיירותית של בניית ארמונות בחול דווקא באילת, עיר שהיא סמל לסביבת נופש ותיירות וכך גם התיירים יוכלו להיחשף לצד משמעותי נוסף בתולדות המדינה. בכל פרויקט שאנו עושים, אנחנו מנסים לייצר, קשר סמליות ומשמעות, משולבים בחיים כדי שאנשים ירגישו את רוח המקום".
לא בכדי פרחי מרגיש קשר רגשי עמוק לנושאי ההנצחה, זיכרון ובפרט אנדרטאות צבאיות הוא חיפאי שב-1986 הקים את משרדו הכולל עשרה מהנדסים ואדריכלים. הוריו אליהו ולוסי נפטרו, אימו הלכה לעולמה רק בדצמבר האחרון. פרחי הוא גם אח שכול, אחיו יוסי שירת בצוללת דקר והשתתף בפעולה שהתרחשה בנמל אלכסנדריה. לאחר מלחמת ששת הימים הגיע יוסי לאנגליה בכדי להביא משם את צוללת דקר המשופצת, אבל לא חזר משם. הוא כן השאיר שם מכתבים ושירים מוקלטים בקולו שמצאו דרכם לישראל. בערב ראש השנה של 2003 שהה יהודה במשרדו, סרק את המכתבים ואז ליבו דפק בחוזקה, כפי שהוא מספר:"על מסך המחשב נראו אייקונים כחולים, כשכל אחד מהם מסמן מכתב. אני באופן אקראי לחצתי על אחד מהם ופתאום קופצת לי סיומת של מכתב שבו כתב אחי בערב ראש השנה 1967: 'מאחל לכם שנה טובה, ממני שנמצא רחוק…' הוא כתב את זה אז כמובן בערב ראש השנה 1967, ופתאום אני רואה את הברכה רק בשנת 2003, שש שעות לפני ארוחת ראש השנה, מאז החל החיבור שלי לנושא ההנצחה, הרגשתי שממש מכוונים אותי מלמעלה".
כעבור שנה ביקר בחוף בת גלים וראה שם את זאב אלמוג מפקד הצוללת לוויתן האחות ל"דקר" ומשפחתו, אשר נהרגה בפיגוע הטראומתי במסעדת מקסים. לפני האסון, המשפחה הגיעה לחוף בת גלים, "ואני שומע את זאב אלמוג אומר "חבריה, אין פה מה לאכול, בואו נלך לנגב חומוס במסעדת מקסים", כשחזרתי הביתה ושמעתי חדשות הבנתי שאני האחרון שראה אותם בחיים", מספר יהודה, "התרגשתי וכתבתי את זה בפורום הצוללנים באינטרנט, השיב לי בחור שהציג עצמו כחבר של אחי מהשירות בצוללות. הוא החל לספר לי סיפורים משם, אחי לא היה מספר כלום על שירותו הסודי שהיה "חור שחור" בעינינו. לפתע מורם המסך מעל התקופה ומגלה דברים שמעולם לא ידענו. הצטבר אצלי מידע רב, שבסוף התגבש למצגת שהכנתי והוצגה בערב מרגש במוזיאון חיל הים, אחרי כמה חודשים עמותת חיל הים ביקשה שאטפל באנדרטה של אסון המשחתת אילת".
האנדרטה שהוקמה בכניסה לחיפה ללוחמי המשחתת אילת שנספו ב-1967. יצירתו של תומרקין מציגה פסל מתכת אשר קצהו שבור ואליו מחובר מצוף המתנדנד ברוח, אפשר לראות שם את הארובה של המשחתת והעוגן שלה וכולה ממוקמת בזווית שוקעת, כטובעת בים. "מדובר באנדרטה שנבנתה לפני 25 שנים ואי אפשר היה להגיע אליה, אלא רק דרך הים, כי זה אזור צבאי", מספר פרחי, "לפי בקשת עמותת חיל הים הזזנו אותה אל מתחם המוזיאון, הפכנו אותה לנגישה והיום זו נקודת ציון בכניסה לחיפה".
משרדו של פרחי עוסק גם בהקמת שכונות מגורים ופארקים עירונים גדולים המשתלבים עם הנוף ומציגים אדריכלות נוף שמתחשבת בנוף הקיים וגם מכוונת לטובת התושבים.
בין השאר הוא תכנן את פארק רבין בכרמיאל המתפרש על 60 דונם, גם בטבריה שבה נכתב המשנה נמצא אזור עתיקות שמנע במשך שנים, פיתוח בסביבתו והפך להר אשפה. פרחי ועובדיו שיתפו פעולה עם רשות העתיקות שאיתרה שם את שער העיר טבריה, אמפיתאטרון רומי שמידותיו גדולות מהאמפי בקיסריה התלמודית, כעת הוא נחשף על ידי ארכיאולוגים ומשולב בפארק החדש.
"פעילות פיתוח מייצרת פציעה ופגיעה בנוף, לכן אדריכלי נוף הם החובשים של הטבע. "פיתוח משמעותו סלילת כבישים, סלילת מסילות ברזל, הקמת שכונות. פיתחנו מיומנות לטיפול בעבודות עפר, אזור הררי ושיקום הנוף", לדוגמא הקמת הגשר לצפת מעל נחל יפיפה במקום חסימת הוואדי ע"י מילוי.
הוא מזכיר את עבודתו הנוכחית על פארק יגאל אלון בנצרת עלית, הפארק ממוקם על שטח מאוד קשה מבחינה טופוגרפית, אבל התכנית היא לשלבו בהרמוניה עם הקרקע. אחרי שהנהלת המרכז לבריאות הנפש שערי מנשה גילתה, שמים מהווים אפקט מרגיע, פרחי הקים שם אגם עם מפלים, מזרקות מים ושבילים. במודיעין שבה אין ים,הציע פרחי בריכה שמסביבה חול ים, כך שהתושבים ירגישו כאילו הם יושבים בחוף הים.
"כאדריכל נוף עליך להבין במגוון תחומים בבוטניקה, שימור קרקע, הנדסה, ומעל לכל להיות מעצב ולתת הרגשה שבעצם המוצר הסופי היה פה עוד קודם", הוא מסביר. המשרד תכנן בשנת 1983 גם את תחנת הכוח בחדרה. בתחילה המרווח בין התחנה לכביש החוף היה משטח נטוי, של אפר פחם שהוטמן שם, שאי אפשר היה לנטוע בו עצים כי האדמה שפיזרו עליו נשטפה לים. בזכות פיתרון הנדסי של שימור קרקע ועיצובו כגבעות קטנות, פרחי הצליח לעצור את המים, ולהוריק את השטח.
"אם קודם המים שטפו את כל מה שנקרה בדרכם אל הים, עתה הם מושהים ומזינים את הצמחייה. זה היה ניסיון בשימור קרקע שאף אחד לא ידע שהוא יצליח והיום בזכותו רואים את הדופן הירוקה והפורחת של התחנה".
