גבריאל שם הוא אמן יהודי-איראני, נגן סנטור ויוצר מחולות פסיים מסורתיים, שעלה לארץ בשנה האחרונה, מונע מאירועי העולם וקולות פנימיים. עד לפני כשנה וחצי, הוא ואחותו דניאלה, צלמת שתיעדה את הקהילה היהודית באיראן, חיו בעיר איספהן. ב-12 באוקטובר 2023, הם נחתו בישראל, וסיפורם המרגש על החיים במדינה עוינת ועל השינוי החד שעברו, נגע ללבבות רבים.
איתן אלחדז ברק
בתוכנית רדיו מיוחדת בשפה הפרסית, לכבוד חגיגות הנורוז, התרחש מפגש בלתי נשכח עם נגן הסנטור המפורסם, גבריאל שם, שהגיע היישר מאיראן. קולו של גבריאל, שנגינתו על כלי המיתר העתיק והייחודי – הסנטור – פורטת על מיתרי הנשמה, ריגש את הקהל, במיוחד את יוצאי איראן, שלא רצו להרפות ממנו. הסנטור, כלי מיתר טרפזי עליו מנגנים בעזרת פטישים קטנים, יוצר צלילים עשירים וייחודיים, המהווים חלק בלתי נפרד מהמוזיקה הפרסית המסורתית.
פגשתי את גבריאל באירוע נגינה מיוחד, ששודר בתוכנית רדיו מיוחדת בשפה הפרסית לכבוד חגיגות הנורוז, חג האביב הפרסי. עד לפני המלחמה, הוא היה מורה המוזיקה היהודי היחיד בקהילה המצומצמת שחיה באיראן, כ-15,000 איש. הוא גדל באיספהן, שם החל ללמוד מוזיקה בילדותו. "כאמן, אתה יכול להתחבר לכולם", הוא אומר, ומתאר את קשריו הטובים עם מוסלמים רבים, שראו ביהדותו יתרון.
ב-7 באוקטובר, כמו רבים, הוא הזדעזע מהאירועים, והחל לפקפק בהישארותו באיראן. "רציתי להיות חלק מהעם שלי", הוא מתוודה. למחרת, הוא לקח את הסנטור שלו, הצטרף לאחותו, ויצא למסע בן ארבעה ימים, שאותו אינו יכול לפרט, עד שהגיע לישראל.
גבריאל יוצר מוזיקה פרסית-יהודית, כלי נגינה ווקאלית, עם מילים מהתפילה. בארץ, הוא שיתף פעולה עם זמרים כמו עומרי גורן, יוצר ישראלי-אוסטרלי. לאחר שירותו הצבאי בעזה, עומרי הוציא את הסינגל "ניגונים של שמחה", שבועיים לאחר שחרור השיר "עד הניצחון".
גבריאל מספר על חבריו באיראן, שמחכים לשלום כדי לבקר אותו בישראל, ומייחל לשלום באזור כולו.
**יהדות פרס: גשר בין תרבויות**
יהדות איראן, או יהדות פרס, היא אחת הקהילות היהודיות הגדולות באסיה, שעדיין קיימת באיראן. יהודי איראן גאים בקשר שלהם לארץ פרס, שבה התקיימה זיקה ארוכת שנים בין התרבויות.
רוב יהודי איראן חיים כיום בארצות הברית ובישראל, אך הם רואים בארץ מוצאם שורש מרכזי בתרבות העולמית. הם גאים בקשר שלהם לכורש ולשושן הבירה, ומעריכים את עושר השפה הפרסית, המשמשת בפיוטיהם ומשפיעה על הגיית העברית שלהם.
השירה והפיוט הם חלק בלתי נפרד מחיי יהודי פרס, בתפילות ובאירועים. לצד פיוטים עבריים, הם חיברו גם פיוטים מקוריים בפרסית ובעברית, שאותם אספו ב"דסתכּ".
עד ראשית המאה ה-19, הם התפללו בנוסח ייחודי, "נוסח פרס", אך בהדרגה החליפו אותו בנוסח הספרדי. נעימות התפילה משתנות לפי אזור המוצא, ובמועדים מיוחדים, חלק מהתפילות מתורגמות לפרסית.
בקהילות רבות, נהגו להתאסף בשבת אחר הצהריים כדי לשמוע שירה בפרסית-יהודית, ושיריהם של שאהין ועמרני, שכתבו שירה אפית המבוססת על סיפורי התנ"ך, זכו לפופולריות רבה.
