מוטה ברים וניירות האפייה הקסומים

מוטה ברים, צייר ואמן רב תחומי חסיד בויאן הפך לאחד האמנים החרדים המרתקים אשר הצליח להשתלב בעולם האומנות הישראלי תוך שהוא מפתח שפה משל עצמו. בראיון עמו הוא נזכר איך החל ליצור בגיל שנתיים, איך יצר את הכותל מפלסטלינה ימים אחרי שחרורו בשנת 67 ואיך קיבל את ההשראה ליצור אומנות יחודית מנייר אפייה של חלות לשבת

איתן אלחדז ברק

ברים נולד בירושלים בשנת 1959, למשפחה חרדית ותיקה. כבר בגיל שנתיים החל ליצור, כשישב על הרצפה בבית הוריו עם פלסטלינה וצבעים, ובכך הראה את ניצני הכישרון שהיה עתיד לשנות את מסלול חייו.

תחילת היצירה: בריים מספר שהחל ליצור בגיל שנתיים, בבית הוריו, ונהנה במיוחד מהלילות שבהם יצר. כילד, הוא לא חשב שציור הוא משהו מיוחד, כפי שתיאר בעצמו: "התחלתי ליצור בגיל צעיר. הייתי יושב בלילות כשכולם ישנים, ומביע את מה שבלבי דרך הצבעים והחומר."

ילדותו בירושלים, דור שמיני למשפחה חרדית, פתחה בפניו עולמות מלאים בהשראה – החל מצבעוניות הרקמה הערבית בשוקי יפו ועד להתרגשות מול אבני הכותל הענקיות שחזה בהן ימים ספורים לאחר מלחמת ששת הימים, אותן תיאר בגעגוע: "הכותל היה כמו קסם עבורי, האוּבן נגעה לי עמוק בנשמה" הוא חזר הביתה עם השראה, ויצר את האישה שפגש ואת הכותל בפלסטלינה

לימודי אמנות: עד גיל 21 בריים לא הכיר אומנים ולא היה בקיא בתולדות האמנות. הוא הכיר אמנים חרדים, אך לא היה להם מקום בעולם האמנות הכללי. בשנת 1988, לאחר נישואיו, החליט למסד את אהבתו לאמנות והצטרף לבית הספר לציור ופיסול בירושלים, שהוקם בהשראת ובחסותו של הרב עדין שטיינזלץ ז"ל. במשך לימודיו (1988-1991) הוא זכה ללמוד אצל אמנים נחשבים, ביניהם יוסף הירש, ליליאן קלאפיש, אורי שטטנר ויאן ראוכוורגר, אשר השפיעו עמוקות על יצירתו. "הרב עדין אמר לי שכישרון הוא כמו שן בינה – מי שלא מנצל אותו ירגיש את הלחץ שלו כל חייו," שיתף ברים בריאיון במהלך השנים הבחין ברים כי לא רק שאומנתו אינה נוגדת את אומנותו, להיפך:"כשהתחלתי ללמוד ציור ופיסול," שיתף, "הבנתי לעומק סוגיות תלמודיות בזכות ההשקעה היצירתית שלי".

פיתוח סגנון ייחודי לאורך השנים, ברים הצליח לשלב בין עולמו החרדי לאמנותו, ולמצוא דרכים יצירתיות לבטא את המורשת היהודית והאמונה באמצעות יצירותיו. בין העבודות המפורסמות שלו ניתן למצוא את הציור של שתי נטלות, שחורה ולבנה, המסמלות את האחדות ואת הכבוד ההדדי, אשר מוצג דרך קבע באוסף הקבע של בית המשפט העליון בירושלים. "בצל, כולנו שווים. זו האמת שאני מבקש להעביר," הסביר.

ברים, אמן ירושלמי, מציג בימים אלה בתערוכה קבוצתית בשם "פולחן בטבע דומם" בסדנאות האמנים בטדי. אחת היצירות המיוחדות שמוצגת בתערוכה של ברים בטדי בולטת לעין בזכות השימוש יוצא הדופן בחומרי אפייה:

נייר הקסם 

היצירה קרויה י"ב חלות ובה נראים כתמי האפייה שנותרו על גבי נייר האפייה עליו ברים אפה 12 חלקים של חלות: "אני מאוד אוהב לבשל ולאפות" מספר ברים, "הרבה שנים גם עזרתי לאמא שלי במטבח, במיוחד בשנים האחרונות כשהיא תפקדה באופן חלקי. עד שכל שבת וחג הייתי אופה ומבשל לכל האורחים שהיו מגיעים אלינו. יום אחד" הוא מתאר "ראיתי שעל גבי נייר האפייה אותו הייתי משליך לפח מופיעים כתמי אפייה שעוררו אצלי אסוציאציות שונות. אך אחרי שבוע כבר לא יכולתי לזרוק את נייר האפייה ועם הזמן התחלתי ליצור באמצעות כתמי האפייה". נייר האפייה שמתנוסס על קיר הגלריה טוען בחובו רבדים, רבדים של משמעויות ורגש.   הניגודיות שבין נייר האפייה הלבן לגווני החום-צהוב של חותם בצק החלה יכולים להזכיר מנדלה, כתמי רורשך, "הנה תראה אלו נשים שמתרחצות או רוקדות" מתאר לי ברים תמונה נוספת שיצר מכתמי החלה. זהו מיזוג בין היומיומי והרוחני: אפיית חלה היא פעולה סמלית עמוקה במסורת היהודית, הקשורה לשבת ולבית. ברים, באמצעות השימוש בנייר אפייה כקנבס ובבצק חלה כמדיום, מעלה את פעולת האפייה היומיומית לביטוי אמנותי ורוחני. יש פה בהחלט התכתבות עם מרסל דושאן אמן 'הרדי מייד' שהעניק לחפצים יומיומיים את הילת 'המקדש החילוני' כאשר הציב אותם מחדש בחלל המוזיאלי.

תהליך האפייה הופך חומרי גלם פשוטים למשהו מזין ויפה. באופן דומה, יצירת האמנות של ברים מייצגת את הפוטנציאל לשינוי, הן בעולם הפיזי והן בתוכנו זה גם נקשר לעבודתו כמחנך כיתה אשר 'יוצק ולש' בתינוקות של בית רבן את אותיות התורה ובכך מאפשר להם ליצור משמעות. פעולת הלישה, הכנסת האוויר והתפיחה היא אצל ברים אקט פולחני בו הוא מתכתב עם 'לחם הפנים' אשר היה מצוי בבית המקדש. אני רואה זאת בתמונות שהוא מעלה ברשתות ובתמונות הרבות שהוא שולח לי. פעולתו על הבצק ליצירת הדימוי יכולה להיתפס כמטאפורה לנשימת החיים שמעניקה לנו חיות.

הצורה המעגלית והדוגמאות המורכבות שיוצרות החלות על נייר האפייה עשויות לרמוז למושגים במיסטיקה היהודית, כמו הספירות (אצילות) או האין סוף. נייר אפייה הוא חומר חד פעמי, ובצק חלה הוא חומר ארעי. באמצעות השימוש בחומרים אלה, ברים מדגיש את טבעו החולף של החיים. כמו שכל פתית שלג הוא בעל צורה יחודית כך כל חותם של חלה הוא ייחודי, בדיוק כפי שכל רגע בחיים הוא ייחודי.

בעוד שאמנים מודרנים מעניקים יופי ומחשבה מחודשת על חפצים יומיומיים שהוצאו מהקשר אצל ברים ישנו חיקוי של פעולת הברכה במסורת היהודית בה הדברים הרגילים כמו שטיפת ידיים, אכילה, שימוש בשירותים מועלים בקודש לאחר שמברכים עליהם כך גם נייר האפייה של ברים שמקבל את 'קדושתו' מכוח המסורת היהודית, מכוח זה שברים ברגע מסוים לפני שזה נזרק לפח הוא חווה 'הארה' שהאירה מחדש את הנייר שנטען במשמעות ורגש

יחס לאמנות בחברה החרדית: ברים מספר שבעולם החרדי אין הרבה מקום לאמנות, אך יש יוצאים מן הכלל. הוא מספר על משל שסיפר הצדיק מרוז'ין :"על מלך שהזמין ארבעה אמנים לצייר את ארמון החדש שלו. שלושה אמנים ציירו ציורים מרהיבים, ואילו הרביעי רק ליטש את הקיר עד שהפך למראה. הרבי מרוז'ין הסביר שהאמן הרביעי מייצג את מי ששומר על עצמו נקי וצלול, וכך משקף את כל מה שקדם לו. "

ברים למד אצל הצייר הידוע יוסף הירש, שמציג כיום במוזיאון ישראל. הוא למד גם אצל הציירת  , שלימדה אותו את שפת הצבע. הכרה והשתתפות בתערוכות משנת 1992, עבודותיו של ברים הוצגו בעשרות תערוכות, ביניהן מוזיאון ישראל ומוזיאון בית האמנים. בנוסף, הוא חבר באגודת הציירים והפסלים בירושלים ואף כיהן כיושב ראש המקלט לאמנות למגזר החרדי.

מלמד בתלמוד תורה

לצד עיסוקו באמנות, ברים שימש כמורה בתלמוד תורה, שם שילב בין קריאה ותורה לבין יצירות אמנות, שירים וסיפורים, מתוך רצון לעודד את דמיונם של תלמידיו

ברים משתתף בימים אלו בתערוכה קבוצתית בשם "ערפל – פולחן בטבע דומם". שמציגה בסדנאות האמנים בטדי התערוכה, שאוצרת אלה כהן ונסובר, בוחנת את המושג "טבע דומם" מזוויות שונות.

כהן ונסובר מסבירה שהיא מחפשת בטבע דומם "שיחדל להיות טבע דומם". היא מזמינה את הצופים להתבונן בחפצים יומיומיים – כד, כוס, צלחת – ולראות בהם יותר מאשר סתם חפצים. היא טוענת שבאמצעות ציור של חפצים אלו, ניתן לחקור שאלות עמוקות על אמנות, על תרבות, ועל החיים עצמם.

התערוכה מציגה עבודות של אמנים שונים, ביניהם דן אורימיאן, שגיא אזולאי, ליאוניד בלקלב ורבים אחרים. כל אחד מהאמנים מציג פרשנות אישית למושג "טבע דומם", ונוגע בנושאים כמו ארעיות, זיכרון, והמפגש בין חומר לרוח.

סיכום :

בריים,אמן מוכשר ורב-גוני, מצליח ליצור עבודות מרגשות ומעוררות מחשבה. באומנותו כמו גם באמונתו הוא מסרב להיכנע לשיח הפילוג שיוצר דיכוטומיות בין המגזרים השונים ובכך הוא יוצר היתוך בין 'הדת החילונית' – האומנות לבין האמונה היהודית.

גלריה החדשה סדנאות האמנים (בחסות עיריית ירושלים) – אצטדיון טדי

אצטדיון טדי  (שער 22)

שעות פתיחה:

א', ב', ד', ו': 14:00-10:00

ג', ה': 19:00-15:00

(ובתיאום מראש)