כמעט יובל, בלב השבר: פסטיבל חוצות היוצר נפתח השבוע בסימן 'עץ החיים' ובתקווה להתחדשות

על ידי -

בפעם ה-49, פסטיבל חוצות היוצר בירושלים הוא לא רק חגיגה של תרבות, אלא אירוע של חוסן ותקווה. במרכזו תערוכת אמנות חדשה המוקדשת לסמל  "עץ החיים", הופכת למרחב של ריפוי וביטוי לאומי. מדבריה של המייסדת על חזון טדי קולק, דרך זעקתה המטלטלת של אם שכולה ועד קריאתו של ראש העיר לאחדות – הפסטיבל חושף את פניה היפות והכואבות של החברה הישראלית, ומבקש לנטוע תקווה חדשה.

כתב וצילם – איתן אלחדז ברק

בצל ימים מורכבים, על רקע חומותיה העתיקות של ירושלים, נפתח פסטיבל "חוצות היוצר" בפעם ה-49. אירוע הדגל של הקיץ הירושלמי, המסמל מסורת ארוכת שנים של אמנות ויצירה, מקבל השנה משמעות עמוקה ומיוחדת. תחת הנושא המרכזי "עץ החיים", הפסטיבל אינו רק חגיגה של תרבות, אלא גם זעקה לתקווה, קריאה לאחדות, ומרחב להתחדשות וצמיחה מתוך השבר.

השנה, לראשונה בתולדותיו, מציג הפסטיבל תערוכת אמנות עכשווית מבוססת-מקום, הפותחת מסורת חדשה שתתמקד בכל פעם בחומר גלם אחר. תערוכת הבכורה, המוקדשת כולה לעץ, מציגה כ-20 מיצבי אמנות שנוצרו במיוחד עבור המרחב הפתוח של בריכת הסולטן, ומזמינה את הקהל למסע של גילוי והתבוננות.

שורשים של חזון: מימי טדי קולק ועד לחגיגות היובל

"היריד התחיל בצעדים קטנים והלך והתפשט", מספרת שרה מלכה, היוזמת והרוח החיה מאחורי הפסטיבל עוד מראשיתו. כשהיא מביטה לאחור, רגע לפני חגיגות היובל בשנה הבאה, היא נזכרת בחזונו של ראש העיר המיתולוגי, טדי קולק. "טדי קולק רצה לבנות ולחדש את התרבות ואת האומנות בירושלים, הוא שם לו משימה לעשות 'מייל תרבותי' שמתחיל מחוצות היוצר", היא מצטטת את החלום שהפך למציאות. החזון היה להפוך את שכונת ימין משה לקריית אמנים, ליצור רצף תרבותי המאפשר לקהל לחוות אמנות מקרוב, "לראות את היצירה בהתהוותה, לא כמוצר גמור".

פסטיבל חוצות היוצר – ערב הפתיחה
מיצג 'עץ החיים'
מיצג 'עץ החיים'
השנה לראשונה – מתחם עבור ילדים

מה שהתחיל כאירוע מקומי המציג "רק אומנות ישראלית", צמח והפך ליריד בינלאומי מפואר, עם ביתנים שהגיעו מכל קצוות תבל. "כל בריכת הסולטן הייתה מלאה בביתנים מארבעים מדינות… ההרגשה הייתה של לטייל בחו"ל", היא משחזרת. גם אם מגפת הקורונה החזירה את הפסטיבל למתכונת מקומית יותר, האנרגיה נותרה בעינה. "כל שנה רצינו משהו יותר חדש, יותר מעניין".

עץ החיים: אמנות כסמל לצמיחה ותקומה

הבחירה בעץ כחומר המרכזי לתערוכה השנה אינה מקרית. בתקופות משבר, העץ מהדהד חוסן, תיקון והתחדשות. הוא מסמל את מחזוריות החיים, את הקשר העמוק בין אדם לטבע, ואת היציבות שאנו כה זקוקים לה.

"השנה, רונן נג'ר, המנהל האמנותי של הפסטיבל, יזם את הרעיון של להציג חומריות בכל שנה, והוא בחר את החומר של עץ כסמל לצמיחה והתחדשות", מסביר עברי באומגרטן, מאוצרי התערוכה לצד יאשה רוזוב. בלב הפסטיבל ניצב המיצב המרכזי, "עץ החיים", של האמנים ניצן ואוריה רפאלי. "בפנים יש את הניצן הזה של עץ הזית," מתאר באומגרטן, "הוא מסמל את הצמיחה והתקומה של כולנו אחרי השנתיים הכל כך קשות שחווינו".

האמנים עצמם מעניקים ליצירתם קריאה אקטואלית ונוגעת ללב. "אנחנו מתפללים כאן בעת הזו לתקומה ומקווים שהחטופים שלנו יחזרו הכי מהר שאפשר. וזו בעצם הקריאה שלנו", הם אומרים ברגע של התרגשות.

קול מן השכול: זעקה לאחדות ולחיים מלאים

את הרגע המטלטל והמרגש ביותר בערב הפתיחה סיפקה רחלי לביא, אמו של אמיר לביא ז"ל, אמן ויוצר שנפל בקרבות שלאחר השבעה באוקטובר. יצירותיו של אמיר מוצגות גם הן בפסטיבל, כעדות אילמת לחיים שנגדעו. בקול נחוש, הפכה רחלי את הכאב הפרטי לקריאה לאומית.

"עשייה אקטיבית המתמקדת בראיית הטוב, היא זו שתחולל את השינוי", אמרה. "יש לנו עם נפלא ומופלא… בואו נתאמץ ונלמד להיות בהקשבה מלאה אחד לשני". היא דיברה על האחריות הכבדה המוטלת על כולנו: "אחריות לנופלים, שהם לא מסרו את חייהם לשווא, לפצועים בגוף ובנפש, ולחטופים… הלוחמים שלנו זקוקים לראות אותנו חיים חיים מלאים ולדעת שההקרבה והמאמץ שלהם נושאים פירות. ולכן אנחנו כאן, מנסים לקיים שגרה במציאות קשה".

הביתן של יעל כהן – את דרכה אל עולם הליבוד מצאה יעל כהן דרך החינוך האנתרופוסופי, שם גילתה את קסם הצמר הרך ואת יכולות הריפוי הטמונות בעבודה איתו. מה שהתחיל כהתאהבות הפך לעיסוקה המרכזי, ובסטודיו שלה 'יצורוטבע' במושב תעוז היא יוצרת ומלמדת. את התשוקה היא חולקת עם בעלה, עומרי, שבשנים האחרונות הקים סטארט-אפ בתחום המידענות הרפואית. כבעל רקע לימודי טיפולי, הוא מוצא מפלט במלאכת הליבוד ומסייע ליעל מדי פעם, בשילוב ייחודי של היי-טק ועבודת כפיים עתיקה.
הדוכן של בת יער: ללחוש את שפת הבריאה היצירות של נועה ריס, האמנית והיוצרת שמאחורי המותג "בת יער", אינן רק בובות. הן שער לעולם אחר. כשמביטים בהן, נדמה כי צעדנו אל קרחת יער סודית וקסומה. יצורי היער העדינים שלה נולדים מתוך אהבה עמוקה לטבע: גופן עשוי פקעות, שיערן סיבים טבעיים, וכנפיהן עלי כותרת יבשים. הן אינן עומדות לבדן, אלא שוכנות בתוך ממלכה זעירה של קסם. אחת יושבת תחת קשת ענפים עדינה, מוארת בנצנוץ גחליליות; אחרת מוצאת בית בתוך קונכיית שבלול ענקית שהופכת למנורה זוהרת; וישנה פיה המרחפת באוויר, חובקת בעדינות צמח אוויר חי, מטשטשת את הגבול בין פסל למערכת אקולוגית נושמת. כל יצירה היא עולם ומלואו, תפילה חרישית של אור וחומר. המסע של נועה אל העולם הזה החל בשנת 2011, אך שורשיו נטועים עמוק בילדותה. "מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד הייתי שקועה בטבע," היא מספרת. "נהנית להתהלך יחפה ולשוטט בחוץ, רק אני, משב הרוח והחיות." היא הייתה הילדה שדיברה עם עצים, אבנים וחיות, וגילתה אוצרות חבויים בעולמנו.

מנהיגות העיר: בין השכול לתקווה

ראש העיר ירושלים, משה ליאון, נשא דברים אחרי רחלי, והודה כי "מאוד מאוד קשה לי לדבר אחרייך". הוא פנה למשפחת לביא ואמר: "אני מצדיע לכם… העשייה המרובה שלכם מאז נפילתו של אמיר היא דבר נהדר, דבר מרגש".

ליאון חיבר בין כאב העיר לתמה של הפסטיבל. "בירושלים נפלו לנו מעל 105 נופלים. אין עיר בארץ שסובלת מכזה שכול", אמר בכאב, והדגיש כי דווקא מתוך המקום הזה, ירושלים חייבת לקרוא לאחדות. "עץ החיים מסמל את התקווה, את התקומה ואת האחדות של עם ישראל… רוב עם ישראל רוצים אחדות, רוצים להיות ביחד. וכמו שאנחנו שומרים על בני המשפחה שלנו, גם כשיש מחלוקת, בסוף תמיד אנחנו נפגשים ביחד, אבל אוהבים אחד את השני".

פסטיבל חוצות היוצר 2025 הוא יותר מאירוע אמנות. הוא מפגש אנושי, תרבותי. מוסד ירושלמי שהוכיח עצמו. על רקע המוזיקה, הצבעים והמפגשים, בין מיצבי העץ המסמלים חיים, צומחת תפילה שקטה לאחדות, לריפוי ולעתיד טוב יותר.

פסטיבל חוצות היוצר 2025

  • מקום: בריכת הסולטן, ירושלים
  • תאריכים: 4 באוגוסט – 16 באוגוסט (הפסטיבל סגור בערבי שישי)
  • שעות פתיחה:
    • ימים א'-ה': 17:00-23:00
    • מוצאי שבת: 21:00-00:00
  • הופעות בבמה המרכזית: החל מהשעה 21:00

 

 

 

מאמרים קשוריםיותר ממחבר

תגובות

להשאיר תגובה