בשבוע שעבר התרחש אירוע מרגש ויוצא דופן בספרייה הלאומית בירושלים, ששפך אור על פרק ייחודי ורב עוצמה בתולדות העם היהודי. לציון ארבע שנים לפטירתו של הרב הראשי ליהודי סוריה, הרב אברהם חמרה ז"ל, נחשף לציבור הרחב אוסף "כתרי דמשק" הנדיר. כתבי יד עתיקים ומהודרים של התנ"ך, שעד כה נשמרו באורח סמוי ומוגן בכספות הספרייה, יצאו לרגע מכסותיהם כדי להציג בפני המבקרים אחד מאוצרות הרוח הגדולים והיקרים ביותר של היהדות – ספרים שערכם לא יסולא בפז.
איתן אלחדז ברק
האירוע ההיסטורי כלל לא רק את חשיפת הכתרים, אלא גם פאנל מרתק של שיחות והרצאות שהעמיקו את ההבנה על תולדות קהילת יוצאי סוריה בישראל ועל סיפורם המופלא של הכתרים. בין הדוברים הבולטים נכחו הרב בנימין חמרה שליט"א, בנו של הרב אברהם חמרה ורבה הראשי של יהדות סוריה, ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי בשיחה מרתקת עם העיתונאית דיקלה אהרן-שפרן, וד"ר נריה קליין, חוקר מקרא מהאוניברסיטה העברית.
מנהיגות בצל משטר עוין: סיפורו של הרב אברהם חמרה
הערב נפתח בדברי ברכה והתייחסות לדמותו יוצאת הדופן של הרב אברהם חמרה, מנהיג נערץ שפעל בתקופה קשה ומורכבת. סליי מרידור, יושב ראש דירקטוריון הספרייה הלאומית ויו"ר הנאמנים, תיאר את הרב חמרה כ"הישג עליון, איזה מופת לדעתי. מנהיגות בכלל, מנהיגות יהודית בפרט, וזה סיפור שראוי שילמדו בבתי ספר למנהיגות." מרידור הדגיש כי מנהיגות אינה רק "יכולת לדבר יפה", אלא גם "יכולת לקבל החלטות קשות." הוא חיבר את פועלו של הרב חמרה עם חזונה של הספרייה הלאומית, המהווה בית למורשת העם היהודי: "במקום הזה, אנשים מתחברים למשמעות. מתחברים לשורשים, מתחברים למורשת ושואבים תקווה."
הרב בנימין חמרה, שפתח את דבריו בהתרגשות רבה, התייחס למעמד ההיסטורי: "מעמד היסטורי ממש, אין לי מילה אחרת. זה מרגש. אנחנו באמת בהערכה אמיתית למדינת ישראל." הוא הדגיש את מסירות הנפש העצומה של אביו ושל קהילת יהודי סוריה כולה: "הכתרים שאבא הוציא מסוריה מדמשק זה בעצם מסמל את כל מסירות הנפש של העם היהודי שהיה בתקופות האלה… מי שרואה וחווה את זה רואה כמה שעם ישראל בגלויות הלך ממקום למקום עד שבאמת הגיע כאן לארץ ישראל." הוא הוסיף והדגיש את המסר העמוק שבהצלה, החורג מעבר לספרים עצמם: "אין פסוק כזה שאומר עם ישראל חי, אבל עם ישראל חי. עם ישראל חי והספר זה אות ועדות. אלו לא סתם ספרים שנמצאים שם, הספרים האלה עם ישראל מסר נפשו עליהם, מסר נפשו על מה שכתוב בהם. זה האות והסימן לנו ולדורות הבאים."
מבצע חשאי וקרב על מורשת: הצלת הכתרים ויהודי סוריה
"כתרי דמשק" – אחד עשר כתבי יד עתיקים, חלקם בני 700 עד 1,000 שנים, נכתבו רובם בספרד ובאיטליה. הם מכילים את התנ"ך בשלמותו או חלקים ממנו, ומתהדרים בקליגרפיה מיקרוסקופית מרהיבה ובעיטורי זהב. במשך מאות שנים נשמרו הכתרים בקפדנות בבתי כנסת בדמשק, והיוו עבור יהודי הקהילה מקור לקדושה וקמע ששומר על הקהילה, היחס אליהם היה של יראת כבוד עצומה, והם נחשבו למקור מוסמך ואמין להעתקת ספרי תורה. ד"ר נריה קליין תיאר את טכניקת המיקרוגרפיה המיוחדת בה נכתבו: "זו אומנות ידועה… שבה לוקחים מילים ומעצבים אותן לתורות… המיקרוגרפיה משמשת גם למלא את הדף, וזה חלק מהיופי של כתב היד – שלא נשארים אזורים לבנים בתוך הטקסט."
עלייתם של כתרי דמשק לישראל היא סיפור עוצר נשימה של גבורה וחשאיות שטרם נחשף במלואו. בשנות ה-90, כשהוחמר מצבה של יהדות סוריה תחת משטר עוין, ועל אף שהותרו ליהודים הגירה, נאסר עליהם לקחת עמם את כתבי היד הקדושים או לעלות לישראל. במבצע חשאי וחסוי שנוהל על ידי המוסד, הוברחו שמונה מהכתרים לישראל בין השנים 1993 ל-1995. כתב יד תשיעי הוברח על ידי פעיל יהודי-קנדי. עם הגעתם לישראל, הופקדו הכתבים בידי הספרייה הלאומית למטרות שחזור ואחסון, ועצם קיומם נשמר בסוד במשך עשור.
שיחה עם ראש המוסד לשעבר: מעבר למודיעין
בשיחה מרתקת עם דיקלה אהרן-שפרן, שפך אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר, אור על המורכבות הייחודית של המבצע בסוריה ועל הקשר המיוחד שנרקם עם הרב חמרה. הלוי הדגיש כיצד המשימה בסוריה הייתה שונה ממבצעי הצלה אחרים של המוסד ברחבי העולם: "הנושא הסורי היה ייחודי, משום שיש לסוריה גבול משותף עם מדינת ישראל, ומשום שבסוריה היה משטר אכזרי… ומשום שראינו כחובה לנסות להציל את הקהילה, ראשית כל קודם כל את הצעירים. ולבנות נתיבי יציאה מהמצוקה, בכיוון טורקיה וממקומות אחרים."
הוא תיאר את אופי הקשר החשאי והיוצא דופן עם הרב חמרה: "הרב חמרה הקים איתנו קשר דרך ארגון שנקרא 'ג'ייד' בארצות הברית… נסעתי לפגוש אותו בניו יורק ונוצר בינינו קשר כמעט שנתי של פגישה מדי שנה בניו יורק בתנאים של חשאיות." כאשר דיקלה אהרן-שפרן שאלה על התערבותו הנועזת של הרב חמרה מול נשיא סוריה עצמו למען שני צעירים שנתפסו בעת ניסיון בריחה, היא תיארה את המעשה כ"מדהים ובלתי נתפס אם אנחנו מסתכלים על המסגרת." הלוי אישר את האומץ יוצא הדופן של הרב: "הוא לא התייעץ איתנו בנושא הזה, אבל הוא התייעץ עם המציאות והייתי אומר – טוב יותר מאיתנו… הרב חמרה למעשה בסיכונים מתמידים. והוא היה איש אמיץ בצורה יוצאת דופן." הלוי סיכם את פועלו של הרב חמרה במילים חדות וחד משמעיות: "הרב חמרה מגדולי הגיבורים היהודים של תקופת העצמאות של עם ישראל. ללא ספק, הרב אברהם חמרה היה אישיות מיוחדת בעניין הזה."
בהתייחסות למאבק על בעלות הכתרים, אפרים הלוי ציין: "היו יהודים גדולים ממקומות שונים שפעלו, גם בהצלת יהודים, כי זאת הייתה אחת המצוות הכי גדולות שיש. אני חושב שבקודקס של התורה ושל היהדות כפי שהיא היום ומי שהיא הייתה בימים ימימה, ולכן אני חושב שללא ספק הרב חמרה היה אישיות מיוחדת יותר בעניין הזה." הוא אף התייחס לכך שהמוסד פעל להציל לא רק אנשים אלא גם אוצרות תרבות, וציין כי "ידה הארוכה של מדינת ישראל לא רק להביא את האנשים אלא גם את ההיסטוריה, את התרבות, את המורשת. זה מדהים בעיניי."
ריאיון עם הרב בנימין חמרה: חיבור בין דורות ומסורת
בריאיון אישי שהתקיים באירוע, הרב בנימין חמרה, בנו של הרב אברהם חמרה, שיתף בתחושותיו ובתובנותיו על המורשת המשפחתית והלאומית. "קודם כל, היום זה האזכרה של אבא עליו השלום, 4 שנים. אנחנו מאוד שמחים שהיום האזכרה מתקיימת כאן בספרייה הלאומית," פתח הרב חמרה הבן. הוא חיבר את הכתרים באופן ישיר למסירות הנפש של העם היהודי כולו: "הכתרים שאבא הוציא מסוריה מדמשק זה בעצם המסמל את כל מסירות הנפש של העם היהודי שהיה בתקופות האלה. זה נע בין 900 ל-1200 שנה, שזה פשוט מי שרואה וחווה את זה רואה כמה שעם ישראל בגלויות הלך ממקום למקום עד שבאמת הגיע כאן לארץ ישראל."
הרב בנימין חמרה הדגיש את החשיבות העליונה של האדם על פני הספר, ובכך נתן מענה לליבת הוויכוח על הכתרים – האם הם רכוש פרטי או נכס לאומי – והדגיש את הפן האנושי והרוחני של ההצלה. "אנחנו עלינו עם הספרים האלה, כל אדם הוא בעצם יותר קדוש מספר תורה. וזה באמת מה שחשוב שאנחנו שומרים על המסורת, שומרים על המנהגים שלנו ובעזרת השם כמו שהספרים האלה כאן אנחנו בעזרת השם עוד נשמור ונביא את כולם כאן לארץ בעזרת השם, מתוך בריאות איתנה וכל טוב."
הכרעת בית המשפט: הכתרים – נכס לאומי לדורות
עם חשיפתם של הכתרים בשנת 2000 בתערוכה בבית הנשיא, פרץ מאבק משפטי עקרוני על בעלותם. הספרייה הלאומית ביקשה מבית המשפט להצהיר על הכתרים כ"הקדש ציבורי" בבעלות העם היהודי, בשל חשיבותם התרבותית וההיסטורית ויכולותיה לשמר אותם באופן מיטבי. מנגד, הרב חמרה טען כי ניתנה לו הבטחה שהכתרים יועברו למרכז למורשת יהדות סוריה שתכנן להקים.
היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, צידד באופן מובהק בעמדת הספרייה וקבע כי "כתרי דמשק אינם רכושו הפרטי של איש… לכתרי דמשק אופי 'ציבורי-לאומי', וככאלה יש לדאוג כי הם יוותרו בידי המוסדות הלאומיים של העם ולא בידי הפרט." בית המשפט קיבל את עמדת הספרייה והיועץ המשפטי, והכריז על הספרים כ"הקדש ציבורי". נקבע כי מקום משכנם הקבוע יהיה בספרייה הלאומית בירושלים, וכי תוקם ועדת היגוי שתפקח עליהם, שתכלול נציגי הספרייה, נשיא האוניברסיטה העברית, רבנים ונציגים של ארגון יוצאי סוריה ודמשק. מינויו של הרב חמרה כנאמן באופן אישי הוגדר כ"ראוי ומתבקש", על בסיס פועלו ותרומתו המובהקת להצלת הכתרים וכמי ששימש אחרון רבני דמשק.
האירוע שהתקיים בשבוע שעבר בספרייה הלאומית איפשר לציבור הרחב לגעת, ולו לרגע, בסיפורם המופלא של כתבי היד הללו – עדות חיה למסירות נפשו של העם היהודי לשימור מורשתו, ולפעולות הגבורה שאפשרו להציל אוצרות רוח אלה ולהביאם למקום מבטחים. הכתרים, ששרדו מסעות ואירועים קשים, ממשיכים לשמש גשר חי בין עבר לעתיד, ומזכירים לנו את חשיבות שימור המסורת היהודית לדורות הבאים.
