בפסטיבל הג'אז הבינלאומי האחרון בירושלים, בין שלל להקות ג'אז מהארץ ומהעולם, בלטה במיוחד הופעה שחרגה מהז'אנר המסורתי והביאה איתה רוח חדשנית ונועזת: של להקת הרוק הנשית "הזאבות".
איתן אלחדז ברק
קולקטיב נשי פורץ דרך
"הזאבות" הן קולקטיב נשי עצמאי, המורכב מיפעת בלסיאנו (שירה וגיטרה), טליה ישי (בס), אור זיגלבאום (גיטרות), חן יאיר (תופים) ונופר תום (סינתיסייזר). הן מביאות לבמה שילוב ייחודי של רוק ישראלי עם נגיעות של "ג'אז אמביאנס". יפעת בלסיאנו, סולנית הלהקה, ציינה כי התכנים בשיריהן עוסקים בחייהן האישיים. הטקסטים של בלסיאנו נועזים ונוגעים בנושאים כמו מערכות יחסים, מיניות ויחסי כוחות, ואף באבהות והיעדרה. הופעתן בפסטיבל הג'אז כללה שיתוף פעולה מרתק וחד-פעמי עם מקהלת האקדמיה למוזיקה בירושלים, הידועות בכינוין "שחור משחור".
מהדורות והצלחות: המסע של "הזאבות"
המסע של "הזאבות" החל בבית ספר תיכון בחולון בשנות האלפיים. מאז, הן התפתחו והוציאו שני מיני-אלבומים: הראשון ב-2012 בהפקתו של יהוא ירון, והשני ב-2015 בהפקתו של נדב פרסר. במהלך השנים הצטרפו ללהקה נגניות נוספות, והן יצאו למסעות הופעות מוצלחים באירופה, כולל הופעות בפסטיבלים כמו "Waves" בווינה.
בשנת 2020 יצא אלבום הבכורה המלא שלהן, "הארץ השטוחה", בהפקתו המוזיקלית של אביחי טוכמן, שהושק במועדון הבארבי בתל אביב. במהלך תקופת הקורונה, הן המשיכו ליצור עם ליין ההופעות המחתרתי "זאבות וידידות" והסשן "The Love Boat".
באוגוסט 2022 הוציאה הלהקה את הסינגל "המורה ליוגה" מתוך האלבום החדש, והופיעה שוב בפסטיבל "אינדינגב". בדצמבר 2022 השיקו פודקאסט עצמאי בשם "לשון הרע לה", שבהמשך עבר להיות משודר בתחנת הרדיו "הקצה".
במהלך 2023 ו-2024 יצאה הלהקה לחמישה סיבובי הופעות אינטנסיביים ברחבי אירופה והופיעה בפסטיבלים כמו Fusion Festival ו-Brückenfestival. ביולי 2024 יצא סינגל נוסף מתוך האלבום החדש, "זנב לאריות".
"זה מה יש": אלבום שפוגע במרכז המטרה
-27 במרץ 2025, לאחר ציפייה ארוכה, הוציאו "הזאבות" לאור את אלבומן החדש, "זה מה יש". האלבום, המגיע חמש שנים לאחר "הארץ השטוחה", זכה לשבחים רבים. מבקר המוזיקה בן שלו מ"הארץ" הגדיר אותו כ"אלבום הישראלי הלהקתי/רוקיסטי הכי טוב של התקופה האחרונה". הוא ציין כי האלבום "מתכתב בצורה אמנותית, כלומר רבת שכבות ולא מפורשת, עם אתוס 'המציאות נתנה לנו סטירה, עכשיו מה אנחנו עושות עם זה'".
שירי האלבום החדש ממשיכים את הקו הלירי העמוק והכנה של הלהקה. "נחשי הפחד", השיר הפותח, מתחיל במילים "אני רוצה להגיד שזה נגמר, נחשי הפחד מקיפים את הצוואר", ו"תוכניות מילוט", שכמעט ונועל את האלבום, משקף תחושת קיום בתוך קלקול עמוק: "גם זה סופו להתקלקל ולהפוך להיות חמוץ / שיעור שלא נגמר בלהשאיר רגל בחוץ". הטקסטים הללו, יחד עם המוזיקה המושפעת מסאונד שנות ה-90 של להקות כמו פלסיבו, הפיקסיז, רדיוהד ודייוויד בואי, יוצרים חוויה עוצמתית ובלתי מתפשרת.
אחד הנושאים הבולטים, כפי שצוין, הוא היעדר אבהות, המקבל ביטוי מרגש וכואב בשירים כמו "ילדות ילדות, בואו הביתה" ו"אבא של שירה". בלסיאנו מספרת כי השיר האחרון "נותן גם לו [לאב הדמיוני] את המקום ואת ההזדמנות להמשיך את החיים, לשמוח ולחוות אכזבות. זאת מעין הזדמנות שנייה שלא תהיה. זה שיר קצת כועס ומתחנף לבנאדם הזה שלא קיים. זה גורם לי להיות שמחה שאני עושה מוזיקה. לשיר את זה בהופעות כשאמא שלי שם, זה לא משהו שאנחנו מדברות עליו כל כך. זה שוק לשתינו, וזה גורם לנו לדבר."
בפסטיבל הג'אז הבינלאומי האחרון בירושלים, שהתקיים בגן האמנות הקסום של מוזיאון ישראל, התרחשה חוויה מוזיקלית יוצאת דופן. הפסטיבל, שנערך תחת כיפת השמיים וכלל שש במות עם למעלה מ-20 הופעות מדי ערב, קיבל השראה מתערוכת הדגל "חלומות צלולים" שציינה 60 שנה למוזיאון. ברוח זו, ביקש הפסטיבל לקחת את הקהל למסע עדין ומרתק בין שינה לערות, בין חלום לסיוט – לעולמות סוריאליסטיים ויפים שבהם הדמיון והמציאות מתערבבים. בין פסלים ויצירות אמנות נסתרות, המוזיקה נשקה לאמנות ולטבע, ויצרה מרחב להרפתקאות והגשמת חלומות
הזאבות: לא רק להקה, אלא תופעה
"הזאבות" הן הרבה יותר מלהקת רוק. הן תופעה תרבותית ששוברת מוסכמות, מעניקה קול נשי חזק ואותנטי לרוק הישראלי, ויוצרת חיבור עמוק עם הקהל. עם אלבום חדש ופורץ דרך, נדמה ש"הזאבות" רק מתחילות לדהור קדימה.
