במלאות שנה למותו התכנסו רבים ממוקיריו של סרן רועי בית יעקב ז"ל בישוב עלי וסיפרו בשבחו: מפקד עז נפש, שהפגין אצילות רוח עד רגעו האחרון. אביו סיפר על הרגע בו פגש את הקצין שירה בו בשוגג ואיך המשפחה החליטה להפוך את הדגל שעטף את ארון הקבורה לפרוכת של תקווה ואמונה.
איתן אלחדז ברק
רועי בית יעקב ז"ל: דיוקן של לוחם, איש של יופי
האולם המלא מפה לפה ביישוב עלי והעדויות המרגשות של בני משפחה, חברים ומפקדים ציירו את דמותו המורכבת והמרתקת של סרן רועי בית יעקב ז"ל: מפקד קשוח ועשוי ללא חת, איש של דיוק ומקצועיות, ובד בבד בעל נפש פיוטית ולב ענק. במלאת שנה לנפילתו בקרב ברצועת עזה, התכנסו אוהביו לערב זיכרון שלא הותיר עין יבשה, אך גם הפיח רוח של עוצמה, המשכיות, ואמונה בצדקת הדרך, למרות המחיר הכבד מנשוא.
הכניסה לאולם בישוב עלי קידמה את הבאים בתערוכה קטנה אך רבת עוצמה: צילומי טבע ובעלי חיים, פרי עדשתו של רועי. התמונות, כל אחת יצירת אמנות בפני עצמה, גילו פן נוסף באישיותו של מי שתואר על ידי מפקדו כקצין "שמדבר עם הידיים והמעשים". הן העידו על לב רגיש, היודע להבחין בפרטים הקטנים, ביופי שסביב, גם כשמדובר במפקד קרבי שהוביל לוחמים אל האש.
"אתה חסר וקשה לקלוט שלא תחזור יותר" – געגועים של אחים
הערב נמהל בקולותיהם של בני המשפחה, שכל אחד מהם נשא פיסה מפאזל דמותו של רועי. אחותו תיארה קשר עמוק, כזה שלא נזקק למילים: "אתה אח שהרגשתי מאוד מחוברת אליו… התקופה האחרונה עברה לי כמו נצח, אני פשוט מריצה לי במוח שנים מלאות חוויות איתך." היא שיתפה בזיכרונות ילדות תמימים ומלאי חיים, וסיכמה בכאב: "אתה חסר וקשה לקלוט שלא תחזור יותר. רועי, תן לי מהכוח הגדול שלך, תעזור לי לעבור ולהתקדם אבל לזכור כל חוויה קטנה וגדולה איתך."
אחיו של רועי, יונתן, הוסיף נדבך נוסף לדמותו, ותיאר "צדיק מדוייק". הוא סיפר על האופן בו רועי ניגש להלכה – בהקפדה, לא יותר אך בעיקר לא פחות, תמיד מגובה בידע ובטחון עצמי. "היה לך ביטחון מיוחד בדיוק שלך," אמר. הדיוק הזה, כפי שציין אחיו, לא התבטא רק בלימוד תורה, אלא היה חוט השני בכל מעשיו: "בעבודות העץ שבנית בבית, בצילום עם מצלמה או עם רחפן, הכל היה מדוייק… את הדיוק הזה ואת המקצועיות אני בטוח שהבאת גם לצבא."
"שקט. דיוק מקצועיות" – ואצילות נפש ברגע האמת
הדיוק והמקצועיות שאפיינו את רועי קיבלו ביטוי עז בשירותו הצבאי. אביו, אבידן בית יעקב, תיאר כיצד בצבא רועי "פרח ממש". הוא סיפר על הגאווה בבן הלוחם, על מקצועיותו הבלתי מתפשרת, גם לאחר חודשים ארוכים של לחימה: "פגשתי את חייליך ומפקדיך, שמעתי שמספרים שהצוות שלך הוא היחיד שמקפיד להתקדם רק בדילוגים… אמרתי ברור – זה רועי. מדוייק. מקצועי וקטלני."
עדות מצמררת ורבת עוצמה נוספת הגיעה ממפקדו של רועי, מ', המשמש כיום כמפקד יחידת דובדבן. מ' דיבר ממושכות על פועלו של רועי ברגעיו האחרונים, ותיאר כיצד לאחר הפגיעה בבית, רועי, שהיה בקצה השני של המבנה, "היה הראשון שניסה להוציא אנשים מתוך החדר שנפגע." מ' הדגיש: "היו שם כמה שניות שבהן האדם הזה עשה, בשפתנו, הערכת מצב מהירה מאוד, הבין מה קורה סביבו – משהו שהרבה מאיתנו, כולל אותי, כנראה לא היינו מצליחים לעשות."
המפקד המשיך ותיאר את גבורתו של רועי: "והמעשה האצילי הזה: לבוא ממקום שלכאורה אתה מוגן ובטוח בו – רוב האנשים היו קופאים במקום – ולרוץ לעבר הלוחמים שלך, לנסות להוציא אותם כמה שיותר מהר, ובסוף לחטוף את האש הקטלנית ולמעשה לסיים כך את חייך – זה בעיניי הדבר האצילי ביותר שאדם יכול לעשות." הוא הוסיף: "אני חושב שבמעשה הזה, המעיד על אצילות בלתי רגילה, בא לידי ביטוי לב ענק. הייתה בו, באדם בן 22, תבונה ועומק בלתי רגילים." בפנייה ישירה להוריו של רועי, הדס ואבידן, אמר מ': "זה הבן שהיה לכם. עד השנייה האחרונה לחייו – אציל נפש, אוהב אדם, חד ומשימתי. ואני אומר לכולם: אנחנו יכולים רק להיות תלמידיו."
"נפגעת רק מהאש הקדושה של צה"ל" – מותו, והכוח לבחור בחיים
סרן רועי בית יעקב, מפקד מחלקה בגדוד 202 של הצנחנים, נפל ב-15 במאי 2024, ז' באייר תשפ"ד, בתקרית טראגית של ירי דו-צדדי ברצועת עזה, יחד עם ארבעה מלוחמיו. "ידעתי שאתה בלתי פגיע… באמת אף כדור אויב לא יכול להשיג אותך ולא פגע בך," אמר אביו בכאב ובהשלמה מפעימה. "נפגעת רק מהאש הקדושה של צה"ל. ואין בי מילימטר של כעס או טענה כלפי חיילינו, זו מלחמה וזה יכול לקרות. אתה נשארת קדוש אף כדור אויב לא פגע בך."
המשפחה, בכוחה המרשים, בחרה שלא לשקוע באשמה או בכעס. האב הדגיש את חשיבות הפגישה עם לוחמי השריון המעורבים בתקרית: "מבחינתנו זה לא תאונה. זו מלחמה… יש לנו הרוגים בתקרית, אני לא צריך עוד הרוגים." רוח זו של קבלה והתמקדות בחיים מצאה ביטוי נוגע ללב במיוחד בבקשה אחת, אותה שיתף אבידן בריאיון. כשנפגש עם הקצין שירי הפגזים הובילו למות בנו, הדבר היחיד שביקש ממנו אבידן היה: "תזמין אותי לחתונה שלך." בקשה המגלמת עולם שלם של אצילות נפש ובחירה בהמשכיות החיים.
סרטון מרגש על הדגל שהפך לפרוכת / באדיבות המשפחה
המחיר הכבד והדגל שהפך לפרוכת
דרכו של רועי, שכללה לימודים בישיבה התיכונית "הזורעים" ובמכינה הקדם-צבאית עלי בשלוחת מעלה אפרים, מדגישה מציאות כואבת: הוא החלל ה-21 של מכינת עלי המוכרת שנפל במלחמה. כפי שמספרים בכאב תושבי היישוב, "בכל רחוב שני פה תמצא לפחות שני חללים" – עדות מצמררת למחיר היקר שמשלמת הציונות הדתית וההתיישבות על הגנת הארץ.
אך גם מתוך השכול הכבד, יש לעיתים רגעים של חסד ונחמה. כמו במקרה בה המשפחה ביקשה מהצבא את הדגל שעטף את ארונו של רועי. במעשה סמלי המעניק חיים חדשים למה שסימל את האובדן, הפך הדגל, בהחלטת המשפחה, לחלק מרכזי בפרוכת חדשה לארון הקודש בבית הכנסת בישובם, עלי. האמנית המקומית רונית גור שילבה את הדגל עם בדים נוספים, ובכך ביטאה באופן מוחשי את שלושת קודקודי משולש הציונות הדתית: עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל – ערכים שלאורם חי ופעל רועי.
הקריאה הנוקבת לצבא
מותו של רועי הותיר חלל עצום, אך גם מורשת חיה ונושמת. אביו הפנה קריאה נרגשת למפקדי צה"ל: "יש תורה צבאית, תדבקו בה, זו הדרך בה רועי ניווט… בעין של צלם מזהה את התמונה, בוחר את הדרך, מנווט אותה במקצועיות ופוגע באויב בדיוק. תכפילו את זה במאות אלפי לוחמי צה"ל – ותכריעו!!"
"רועיקוש," סיכם האב, "לא יכולנו לבקש מתנה טובה יותר – כמעט 23 שנה זכינו בך. אמא ואני נמשיך את הדרך – לא נשתנה – אנחנו יודעים את הכיוון… גאים בך, אוהבים ומתגעגעים."
סרן רועי בית יעקב ז"ל, בן היישוב עלי, בנם של הדס ואבידן, אח לשחר, יונתן, איתן, יערה, יובל, נעמה וענבל, הותיר אחריו מורשת של דיוק, מקצועיות, אהבת הארץ והאדם, אצילות נפש עילאית ורוח לחימה בלתי מתפשרת. דמותו, כפי שהצטיירה בערב הזיכרון המרגש, וכפי שהיא ממשיכה לחיות במעשים סמליים ורבי עוצמה, תמשיך להאיר את דרכם של רבים, כדגל המתנופף בגאון, גם כשהארון טמון באדמה. יהי זכרו ברוך.
תמונות של רועי בית יעקב (באדיבות המשפחה)
