עמית שכטר, הבעלים של קפה נוקטורנו מספר על סוד ההצלחה, ההתחלה הקשה והאתגרים שבדרך
השבוע יצאנו לראיין את עמית שכטר, הבעלים של קפה נוקטורנו המוכר ברחוב בצלאל. עמית, בן 35 כיום התחיל את דרכו באחד מבתי הקפה הוותיקים של ירושלים כשהוא רק בן 15, ומאז עבר כברת דרך יחד עם המקום שהפך מקפה בוטיק קטן למוסד ירושלמי חשוב ומרכזי. על כוס קפוצ'ינו שמענו ממנו על 21 שנים של פעילות ענפה, על הווה מרגש, ועתיד מלא תקווה לבית הקפה שכולכם מכירים.
תגדיר לי את נוקטורנו במשפט
"נוקטורנו זה בית וקפה. לא בית קפה, בית ו-קפה. הנה תראה אפילו הוספנו את זה ללוגו שלנו כשעברנו. זה המטרה, להיות יותר מעוד בית קפה, אלא ממש מקום ביתי שאנשים מרגישים בו חלק מהמקום".
ואיך עושים את זה? איך נותנים הרגשה של בית?
"התחלנו כבית קפה שכונתי קטן, עם עובד אחד שעשה הכל והכיר כל אחד שהגיע. זה היה כשהייתי בן חמש עשרה, והעובד הזה היה אני. השילוב הזה של ההיכרות והעובדה שהיו במקום בסך הכל 3 שולחנות ובר, שבעצם היינו משהו בין סלון לבית קפה נתנו לתחושה הביתית לעלות בטבעיות, ואנחנו מבחינתנו שמחנו מאוד לאמץ אותה. הרי זה לא רק יותר כיף ללוקחות, גם לנו יותר כיף לבוא לעבוד במקום שמרגיש כמו בית נוסף. לעדות לפני שבאתי לנוקטורנו הספקתי לעבוד חודש קצר בסניף המקורי של ארומה בהלל שהיה עוד יחסית חדש, ומהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי, שאני צריך מקום משפחתי יותר".
רגע ובגיל חמש עשרה כבר היית הבעלים?
"לא ,לא – אז רק עבדתי בקפה. אחרי שנתיים כשהייתי בן שבע עשרה התחלפו הבעלים ואז התחלתי לנהל את המקום עבור הבעלים החדשים. זו הייתה הקפיצה הראשונה שלי וגם של נוקטורנו, כי ברגע שהתחלתי לנהל את המקום אז מיד הוצאתי שולחנות החוצה, והפכתי את הקומה העליונה ממחסן לקומה שאפשר לשבת בה. ככה המקום גדל באופן מיידי וכבר היינו צריכים להוסיף אנשים לצוות ולהביא שניים או שלושה עובדים במשמרת. קהל הלקוחות התרחב מעבר לשכונה והתחלנו לצבור לקוחות מכל ירושלים שבאו לבלות באזור במקומות כמו ז'ראר בכר. באיזשהו שלב גם המחלקה לארכיטקטורה עברה חזרה לבניין בבצלאל וזה עזר מאוד גם כן והרבה יותר מאוחר נפתחו גם בית אביחי ובית מזי"א, וכל מוסד כזה שנפתח מורגש מאוד לטובה אצלנו בעסקים".
אז אנחנו מדברים על עשור של פעילות וצמיחה?
"כן במהלך השנים, נכנסתי כשותף ובמשך שתים עשרה שנים המקום צמח ככה וביסס את עצמו. כשהגענו לשנה ה-17 באה הקפיצה הגדולה השנייה כשהחלטנו לעבור מבית הקפה הפינתי הקטן לתוך מתחם המעצבים ואני לקחתי בעלות שלמה על המקום. השינוי היה עצום כי הפכנו בבת אחת מבית קפה קטן למקום שמציע תפריט אוכל שלם ומגוון עם מטבח שמכין הכל באופן עצמאי. זה היה אתגר רציני. מעבר ללוגיסטיקה שכרוכה בניהול מקום גדול יותר שמעסיק כבר כמעט ארבעים עובדים, רצינו לשמר את התחושה הביתית האינטימית, ופחדנו שנאבד אותה במקום חדש בגודל כזה, אבל התקדמנו בזהירות ובתשומת לב, והאמנו בעצמנו ובסוף זה הלך טוב".
עד כדי כך טוב שאתם בתהליך התרחבות נוסף.
"כן, עכשיו אנחנו בעצם בקפיצה נוספת. אנחנו משנים פה את המקום כך שהחללים של המעצבים יעברו לקומה העליונה בצורה משודרגת, וכאן בקומה התחתונה יפתח חלל הופעות מקצועי במטרה ליצור פה מתחם תרבות פעיל ואיכותי. כבר עכשיו אנחנו עושים פה אירועים שונים, מרצים על הבר, השקות ספרים, הופעות, אירועים פרטיים, אז הכיוון הוא למסד את זה באופן מיטבי. רק שבוע שעבר היו פה מעל מאה איש להופעה של ענת מלמוד, אז אנחנו למעשה רוצים לתת מענה למשהו שהתושבים של ירושלים רוצים".
יש קו סיום באופק?
"המטרה היא תמיד לקחת כל התרחבות והתפתחות צעד צעד בזהירות ובהקפדה, ולשים לב שאנחנו לא מאבדים מהתכונות הייחודיות של המקום בזמן שאנחנו מנסים לשפר אותו ולהציע עוד תוכן ללקוחות שלנו. עמוד השדרה של נוקטורנו זה הקהילה שלו והקשרים עם הלקוחות והעובדים. כל צעד שנעשה מגיע במטרה להיטיב עם כל הגורמים במשוואה הזו. אני מאמין בנוקטורנו, בקהילה שלנו, ובירושלים, ואני מאוד אופטימי לגבי העתיד פה".
