לפני יותר משבוע , זכיתי לטעום טעימה קטנה מן הפאר הרב הזה, כשאירחה אותי השדרנית הפרסייה, סער. מזה שנים שסער עורכת שולחן חגיגי ועתיר סמלים לכבוד הנורוז, ראש השנה וחג האביב הפרסי – חג עתיק ששורשיו בדת הזורואסטרית, אך השפעתו ניכרת בקרב מאמינים רבים ברחבי העולם.
איתן אלחדז ברק
הגעתי אליה בעקבות תחקיר ומסע מרתק אל המסורת היחודית הזו שיוצאי איראן בישראל גדלו עליה אך פחות ופחות מקיימים כיום , כך גיליתי שביום השוויון האביבי, מיליוני אנשים בהודו, במרכז אסיה, באיראן, בטורקיה, בבלקן ובכל מקום בו מתגוררים מהגרים מאזורים אלה, מציינים את הנורוז במלוא הדרו.
קסם המסורות והמנהגים
נורוז הוא חגיגה של התחדשות, ניקיון ויופי. באיראן, החגיגות כוללות יציאה לפארקים, מוזיקה וכן מנהג סידור שולחן החג שכולל את קערת "שבעת הסינים" אשר יוצרת פסיפס ססגוני של שבעה מאכלים ששמם מתחיל באות "ס" בפרסית, לצד ראי המשקף את הנפש, דג השוחה בחיוניות ושירתם הנצחית של המשוררים הפרסיים. 13 ימי החג הם תזכורת למשמעות המשפחה, הטבע והשמחה. אם זה מהדהד לכם חג מוכר – בשם פסח אז אתם לא לבד. לאחרונה המשוררת והחוקרת אסתר שקלים הוציאה לאור ספר שחוקר את ההשפעה של הנורוז על חג הפסח.
שולחן הנורוז: מסע סמלי אל לב המסורת הפרסית
שולחן הנורוז, המכונה "סופרה-י האפט סין" (Sofreh-ye Haft Sin), הוא לב לבו של חג האביב הפרסי. שבועות לפני בוא האביב, מתחילים בהכנות קפדניות שנועדו ליצור פסיפס ויזואלי וסמלי, המשקף את מהות החג ואת תקוות השנה החדשה. במרכז השולחן ניצבים שבעה פריטים ששמם מתחיל באות "ס" בפרסית, כל אחד מהם נושא משמעות ייחודית:
• סבזה (Sabzeh): נבטים ירוקים, המייצגים צמיחה, התחדשות ולידה מחדשת של הטבע.
• סיב (Sib): תפוח, סמל ליופי, בריאות ואהבה.
• סנג'ד (Senjed): פירות יער יבשים, המבטאים אהבה ומשיכה.
• סמנו (Samanu): פודינג חיטה מתוק, המסמל שפע וברכה.
• סומק (Somaq): תבלין אדום, המזכיר את צבעי הזריחה ומייצג את טעם החיים.
• סרקה (Serkeh): חומץ, סמל לסבלנות וחוכמת הזמן.
• סיר (Sir): שום, המייצג בריאות ורפואה.
אל הפסיפס הזה מצטרפים פרחי יקינתון, ביצים צבעוניות, מראה, נרות, דג זהב, ממתקים, וספר שירה של חאפיז – המשורר האיראני הנערץ. נוספים לכך, מטעמים פרסיים מסורתיים כמו עוגיות 'לשון', חלבה עם מי ורדים ופיסטוק, 'שולרד' ריחני ועוד.
דגל איראן מתקופת השאה, מוצג בגאווה על השולחן, כסמל להתנגדות לשלטון הנוכחי, ומתחתיו מוצב המספר 1403 – השנה הפרסית, המבוססת על לוח השנה הסולארי, שונה מהשנה המוסלמית הירחית (1446 להיג'רה), דבר המדגיש את המורכבות והעושר של התרבות האיראנית.
שורשים פגאניים, אימוץ מוסלמי
מסענו אל עומק ההיסטוריה מגלה כי הנורוז, חג פגאני במקורו, אומץ בחום על ידי השליטים המוסלמים באיראן לאחר הכיבוש הערבי במאה השביעית. הם ראו בחגיגות הנורוז הזדמנות להפגין את עוצמתם ולחזק את הלגיטימיות שלהם, תוך שילוב בין המורשת הפרסית והתרבות המוסלמית.
מחלוקת ושימור
עם זאת, לאורך הדורות, היו אנשי דת מוסלמים שביקרו את הנורוז בטענה למקורותיו הפגאניים. גם לאחר המהפכה באיראן בשנת 1979 נשמעו קולות שביקשו לצמצם את היקף החגיגות. אך למרות הקשיים וההתנגדויות, מלחמת איראן-עיראק דווקא חיזקה את תחושת הזהות הלאומית ואת הצורך בשימור החג ומנהגיו.
פרט בונוס – צ'הרשנבה סורי: טקס של טיהור והתחלה חדשה
בערב יום רביעי האחרון שלפני הנורוז חוגגים את צ'הרשנבה סורי, טקס קפיצה מעל מדורות קטנות המייצג טיהור
מהשלילי וקבלת החדש.
נורוז הוא חגיגה של שילוב ייחודי בין דתות, מסורות וזהויות במורכבות ההיסטורית והדתית של איראן.
