במפגש מרתק בבית הכנסת העתיק של העדה הקראית בירושלים, רגע לפני חג השבועות, פגשנו את אושרה גזר מגני תקווה, סמנכ"לית עמותת היהדות הקראית העולמית, קראית גאה ששפכה אור על מסורות העדה, ובמיוחד על מאכליה הייחודיים לחג. האווירה במקום הייתה חגיגית – ארוחה מקדימה עם מאכלים מסורתיים ובשרים על האש, שילוב של חגיגת "יום ירושלים" עם תפילות בנוסח העדה.
איתן אלחדז ברק
עלי גפן: סמל וטעם מבית אמא
את הריאיון התחלנו עם מנה שנראתה על השולחן – עלי גפן ממולאים עם בשר ואורז בסגנון מצרי. "אלו הם עלי גפן," הסבירה אושרה, "ממולאים עם בשר ואורז בסגנון שונה מאשר זה של הדרוזים." היא הדגישה את ההכנה המדויקת והתבלון היחודי
סודות המטבח הקראי: השפעות עתיקות ומאכלים מיוחדים
כששאלנו על מאכלים נוספים לחג השבועות במטבח הקראי, אושרה חשפה את מקורות ההשפעה הקולינרית: "המטבח הקראי מתאפיין בהשפעות גם מצרית, ספרדית, פרסית – אלה ההשפעות, אבל בעיקר מצרית."
אושרה הציגה צלוחית של אפונת השדה. "חולטים אותה הרבה זמן במים," היא הסבירה, "ושמים בה תערובת תבלינים בשם: 'מקאלף'." המקאלף הוא תערובת תבלינים עדינה־מבושמת המכילה שבעה תבלינים מרכזיים: פלפל אנגלי, פלפל לבן, פלפל שחור, אגוז מוסקט, ורדים, קינמון וציפורן.
מאכל נוסף שהוזכר הוא סלט חצילים, שבמצרים מכונה "באבא ראנוג". היא ציינה ש"הוא אמנם בנוסח מצרי-קראי, אבל זה בהשפעה טורקית, כמו בבא גנוש."
עוד תבלין מעניין שמונח על שולחן החג הוא זעתר (אזוב) יבש עם שום ומלח. אושרה מדגישה כי זהו "לא תערובת הזעתר המוכרת של המזרח התיכון, הכוללת גם סומאק ושומשום, אלא עלי אזוב מיובשים וטחונים עם שום, המקנים להן טעם רענן נפלא."
יש גם מאכלים ותבשילים שניכרת בהם השפעה ספרדית מובהקת. טיגרינס הן אטריות ביתיות דקיקות, מיוצרות בעבודת יד ומוגשות חמות או קרות עם הל טחון או עם זעתר (הזעתר הייחודי של העדה).
מאכל נוסף שהוזכר הוא טחינה ירוקה עם עשבי תיבול וזרעי כוסברה. "אנחנו בכלל," היא אומרת, "המטבח המצרי-קראי מאוד מאוד אוהב זרעי כוסברה, המון זרעי כוסברה"
הקראים אוכלים בשר עם חלב, והם אינם מפרידים נשים וגברים בתפילה, ובכלל מציינים חגים אחרת מרוב היהודים הרבניים. המתחם בו מתקיימים הביקורים המודרכים, הכולל בית כנסת ששורשיו מיוחסים למאה ה-10 ומוזיאון אתנוגרפי צנוע ויפה, מציע ארוחות ברוח הקהילה העתיקה ומסייע לשמר את אותה זהות ייחודית ולהנחיל ידע עליה. המתחם ההיסטורי שוכן בלב הרובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים.
עתיד הקהילה: אתגרים ותקווה
אושרה גזר, ילידת 1974, המתגוררת בגני תקווה – ולא ביישובים שיש בהם ריכוזי אוכלוסייה קראית כמו רמלה ובאר שבע, או בשני המוקדים שבהם מרוכזת הקהילה – מושב מצליח ליד רמלה ומושב רנן סמוך לאופקים, שיתפה גם באתגרים הניצבים בפני העדה. 50 אלף קראים חיים היום בעולם, מתוכם 40 אלף בישראל. "החילון המואץ ונישואי התערובת הנפוצים מאיימים על עתיד הקהילה העתיקה. 'אנחנו כנראה הדור האחרון'," היא אומרת בכנות. היא אף חולקת את חייה עם בן זוג שאינו קראי, מה שמדגיש את המציאות המורכבת של שימור המסורת.
עם זאת, אושרה חולקת אנקדוטה משעשעת ואופטימית: "אף אחד לא יודע מה זה 'קראים' באזור שלי," היא צוחקת, "אבל כשהילדות שלי מספרות בבית הספר על כך, כל הילדים מבקשים להיות קראים!" סיפור זה מדגיש את הפוטנציאל הטמון בחשיפה ובהנחלת הידע על העדה. הביקורים המודרכים במתחם הקראי בירושלים הם חלק מהניסיונות לשמר את אותה זהות ייחודית ולהנחיל ידע עליה – כלפי הקהילה פנימה, וגם למי שאינו נמנה עמה (הקראים מכנים את שאר 99.8% יהודי העולם בשם "יהודים רבניים").
מיהם הקראים? מבט לזרם ייחודי ביהדות
יהדות קראית (או קָרָאוּת) היא זרם ביהדות, השונה מהיהדות הרבנית הנפוצה בכך שהקראים אינם מאמינים בתורה שבעל-פה ואינם מקבלים את הסמכות הפרשנית-ההלכתית של חז"ל. לפיכך, הם רואים עצמם מחויבים רק לדברי המקרא הכתובים באופן מפורש בתנ"ך. קהילת הקראים התגבשה בגלות בבל ובפרס במחצית השנייה של המאה ה-8, והושפעה מענן בן דוד שייסד באותו הזמן את תנועת ה"ענניים". לפי הערכות חוקרים, ייתכן שקרוב לארבעים אחוז מהעם היהודי היו קראים בסביבות המאות התשיעית והעשירית. כיום, במחצית הראשונה של המאה ה-21, אוכלוסיית הקראים מהווה פחות מחצי אחוז מהעם היהודי.
הריאיון עם אושרה גזר מספק הצצה מרתקת למסורות העשירות של העדה הקראית, שממשיכה לשמר את מורשתה הייחודית דרך המטבח ואורח החיים, גם בדורות אלו, למרות האתגרים הניצבים בפניה.
