עם יד הלב, אני מודיעה רשמית: מסעדת "יהודית" בשוק מחנה יהודה היא לא לירושלמים. נקודה. עכשיו, כשתפסתי את תשומת לבכם, אני מוסיפה הבהרה: המסעדה הזו כל כך ירושלמית ואותנטית, שאם מישהו מבחוץ רוצה ללמוד על הקולינריה הירושלמית- שלחו אותו ל"יהודית" (ומה שאני הכי אוהבת בירושלמים, שאנחנו כל כך עקשנים שאין מצב שהמשפט הראשון לא גרם לכם להתקשר ולסגור מקומות כבר להערב).
"יהודית" היא לא עוד מסעדת בשרים, היא חוויה! כבר מהעיצוב של המקום והחיוך של המלצרית בכניסה, אפשר להבין שמדובר במקום איכותי וקלאסי. השולחנות והכלים נקיים, האווירה חמימה, הצוות אדיב ביותר והאוכל ברמה גבוהה. מקום מזמין בהחלט ומאוד הולם להציג לתיירים או לקולגות מחוץ לעיר.
המסעדה נוסדה על ידי יהודית יחזקאל, ירושלמית וותיקה, שהקימה את "יהודית" כעסק משפחתי וביתי.
יהודית מכינה במו ידיה את כל הסלטים, המטעמים והתבשילים הביתיים והמיוחדים- תבשילים שגדלה עליהם בבית וגידלה את ילדיה לאורם.
אחד מהתבשילים, שהוגש לנו כמנה ראשונה, הוא הקאדה הכורדי שעשה הסבה לקאדה בשר שהוגש עם ירקות על האש ורוטב טעים, רוטב "סודי" שמכיל מספר תבלינים, ונחשב לרוטב הבית. מדובר במנה שהיא לא פחות ממושלמת- הן ברמת ההגשה וכלה ברמת הטעם. לצדה הונחה כרובית מטוגנת, שזרקה אותי ישר לבית אמא (מי בעיר הזו לא מכיר את הכרוביות של שישי בצהריים שלא מספיקות להגיע בכלל לשולחן). הכרובית הייתה רכה מבפנים וקריספית מבחוץ- בדיוק כמו שצריך.
אבל צעד אחד אחורה- הסלטים. אני יודעת- מי שנכנס למסעדת בשרים ושובע מהסלטים הוא כנראה "טבעוני". אין בעל מסעדה או מלצר שלא יעבור לידך ויגיד לך "אל תשבע מהסלטים", ומבטיחה שלא שבעתי מהם, אבל רק בגלל שהשארתי מקום למנה העיקרית, אחרת הייתי טורפת את כל הסלטים ואת הלאפה המושלמת שהוגשה שלנו, שאגב, נאפית במקום בטאבון מיוחד. בין הסלטים שהוגשו: חומוס ביתי; טחינה ביתית; טבולה; מטבוחה; עגבניות בפלפלים; חמוצים; סלט כרוב וגזר במיונז ועוד מגוון רחב של סלטים- שכמובן עברו מילוי מחדש לאורך כל הארוחה. בנוסף, קיבלנו צלחת עם שלוש תוספות טעימות מאוד: מג'דרה עם בצל מטוגן; צ'יפס ואורז עם שעועית- אוכל ירושלמי קלאסי לשישי בצהריים (למרות שאני יכולה לטרוף מג'דרה כזו גם לארוחת בוקר).
למנה העיקרית הזמנו שיפוד אנטרקוט, שיפוד שקדי עגל וכמובן את הקבב הייחודי של יהודית. אומנם לא זכינו להיפגש עם יהודית בעצמה, אבל יורש העצר, מור יחזקאל, בנה, היה שם. את הבשר הוא הגיש לנו עם לימון, פלפל גרוס דק ומלח גרוס דק: "את שקדי העגל צריך לאכול חמים," הוא נוזף בנועם בשני הדברנים שישבו בשולחן ושולח את השיפוד לחימום נוסף על הגריל. כשהשיפוד עם שקדי העגל חוזר, הוא מראה לנו "טריק": "שמים לימון, מעט מלח ויאללה-לנגוס". מעולם בחיי לא שקלתי לשים לימון על בשר. מבחינתי, הלימון שמור לדגים וזה בל יעבור. אבל ברגע שנגסתי בשקד הראשון- ראיתי כוכבים. זהו, חברים, לא תקום עוד מסעדה שאני לא אבקש בה פלח לימון עם מלח גרוס בצד לצד השקדים שלי. מנה טעימה מאוד.
לקינוח (למרות שבשלב הזה כבר כפתור עף לכיוון השולחן מולנו) הזמנו קרם ברולה מענג- לא מתוק מדיי, חרוך מלמעלה בצורה מדויקת ונימוך בפה. סיום מושלם לארוחה מושלמת.
לסיכום, בפעם הבאה שאתם מגדרים בראש איפה לאכול, כנסו ל"יהודית" בשוק (רחוב הערמונים 5) ותתפנקו. כן, כן, גם הירושלמים שביניכם.
