יוליה פרידמן עברה חיים לא פשוטים בדרך להגשמת חלומה, היא עלתה לארץ מקזחסטן הישר לירושלים, על אף התאקלמות בעייתית ומצב כלכלי קשה הצליחה לסייע למשפחתה וכיום היא חורשת את הבמות והפכה לאחת השחקניות המבטיחות על הבמות, עם מופע בולט שיצרה עם חברותיה לספסל הלימודים ותפקידים בקאמרי לצד אנחל בונני, מוכיחה יוליה שאין דבר שימנע ממנה להגשים את עצמה.
פרידמן נולדה למשפחה תיאטרלית במיוחד, הוריה שהיו שחקנים בתאטרון הלאומי בקזחסטן, העבירו את רוב ילדותה של פרידמן בתאטרון, עוד בתור תינוקת היא הייתה דמות מוכרת על הבמה, מאחורי הקלעים ובקהל. אך בכל זאת בתור ילדה לא נמשכה יוליה לתחום. כשהוריה התגרשו וסבתא נפטרה באופן פתאומי, אמה עלתה לארץ והשתקעה בירושלים ובאחת התהפך עולמה. "העלייה הייתה לא קלה" מספרת יוליה. "היה קשה לראות את בני משפחתי שהיו קרייריסטים הופכים לעולים חדשים, הם ויתרו על הכל, לא דיברו עברית והתקשו למצוא עבודה. כל החיים התחילו מאפס. אמא שלי עבדה בניקיון, הצטרפתי אליה וצפיתי בה מנקה בתי ספר ובתים של אנשים עשירים" היא מוסיפה.
"גם ההתאקלמות שלי הייתה לא פשוטה, לא הסכמתי לדבר בכלל עד שאלמד את השפה, וחייתי בשתיקה במשך חצי שנה. לא רציתי לדבר רוסית וסירבתי לטעות בעברית. תחילה חשבו שיש לי הפרעה או לקות, כי לא תקשרתי עם הסביבה כלל." אחרי שנים של נדידות בין בתים בעיר והסתבכות כלכלית קשה מצאה יוליה נחמה בציור, בתור ילדה דחויה שספגה אלימות מילולית ופיזית, החליטה יוליה שהיא תהפוך לציירת הכי מפורסמת בארץ. כשהייתה בבית הספר היסודי נולדה לה אחות קטנה והיא שימשה לה כאמא. "אמא שלי ובן זוגה עבדו נורא קשה ואני תפקדתי כמו אמא קטנה, הייתי לוקחת את אחותי לגן, מכינה לה את האוכל, טיפלתי בה בערך כל היום ואלו היו חיי. עד שהרגשתי שמשהו חייב להשתנות." היא מספרת.
לקראת סיום הלימודים בכיתה ו' התקבלה יוליה לתיכון לאומנויות בירושלים, לתכנית לימודי אומנות בנות 6 שנים. " הייתי באקסטזה, זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים ופרחתי. שם הכרתי את חברי הטובים ביותר שנמצאים בחיי עד היום. עסקתי באומנות על כל צורותיה הרגשתי שמצאתי מקום שאני יכולה להתבטא בו ללא הפסקה. מצאתי מקום שמקדש את השוני ומחבק אותו".
בתיכון גילתה בעצמה יוליה את חיידק הבמה. " כל הגנים התערבלו בתוכי ופתאום רציתי להיות על הבמה. החלטתי לעבור למגמת התאטרון, אחת ההחלטות הקשות והחשובות שעשיתי בחיי, לא אשכח כמה בכיתי כשישבתי עם רכבת מגמת האומנות והודעתי לה שאני עוזבת. עד היום נורא קשה לי לציין, יש בי תחושה שבגדתי בחלום ילדותי."
בשנת 2006 סיימה יוליה את לימודי התיכון והתגייסה לצבא, עד לרגע זה אגב, היא משרתת בתור מילואימניקים כמעט כמו חייל קרבי לכל דבר. אחרי הצבא יוליה ניגשה לבחינות לבתי הספר למשחק השונים, אך לא זכתה להתקבל לאף אחד מבתי הספר, אך הצליחה להשתלב במכינה בניסן נתיב תל אביב. "לא רציתי לבזבז חלום נוסף אז נרשמתי למכינה, תוך כדי שילבתי שתי עבודות כדי לממן את הלימודים ולעזור בבית. עבדתי כאסיסטנטית וטרינר וכדיילת בתאטרון ירושלים. צפיתי במיליון הצגות ומופעים ועוד קיבלתי על זה תשלום". בשנת 2010 אחרי ניסיון נוסף להתקבל לבית ספר למשחק הצליחה יוליה להתקבל למספר בתי ספר ולבסוף בחרה בניסן נתיב. זה היה מסע ארוך ומפרך עבורה אך לבסוף הוא צלח.
"שלושת השנים בניסן נתיב היו מהמשפיעות, הקשות, הנפלאות והמעצבות בחיי, היה מדהים, חלום שהתגשם. עברתי לגור בתל אביב ועבדתי לאורך כל תקופת הלימודים כדי להצליח לממן את הלימודים. במהלך התקופה הזאת הכרתי גם את בן זוגי, רני, אנחנו ביחד כבר 4 וחצי שנים." בסוף תקופת הלימודים בניסן נתיב, יוליה השתלבה בהצגה "בבל" שהציגה בתאטרון האינקובטור הירושלמי, מה שהחזיר אותה העירה כשחקנית מקצועית. תוך כדי הקימה פרידמן את אנסמבל "בובצ'קה" יחד עם חברותיה לספסל הלימודים. "סיימנו את הלימודים והחלטנו שאנחנו לא מחכות לאף אחד. החלטנו שאנחנו יוצרות מופע גדול מהחיים שבו נעסוק בדיוק בנושאים שמעניינים אותנו ונגשים חלום נוסף על הבמה. כי אם לא נעשה את זה בעצמנו, לא יהיה אף אחד שיעשה את זה בשבילנו." היא מספרת.
"עשינו את הכל לבד, כתבנו, תפרנו תלבושות, בנינו תפאורה, כוריאוגרפיה, שכרנו אולמות ובעלי מקצוע. עם הזמן צירפנו גם צלע גברית שתסייע לנו להעביר את עולמנו הנשי על הבמה ונוצרה קבוצת "בובצ'קה". החיים לימדו אותי שאף מכשול לא יכול לעצור בעדי ואם אני באמת רוצה משהו, אני מגשימה אותו בכל הכוח, בלי פשרות".
בימים אלו משתתפת יוליה גם בהצגה "מדיאה" עם אנחל בונני ונילי צוריה, שמציגה בתאטרון הקאמרי ובתאטרון חיפה. וקבוצת התאטרון בובצ'קה הפכה לאחת מקבוצות התאטרון הבולטות והמסקרנות בשנה האחרונה, כשאחוריהן עשרות הופעות ואלפיי צופים, הן מוזכרות בתקשורת ללא הרף וסוחפות את המבקרים ואת המעריצים. המופע עוסק בקטעים המבוססים על מקרים, סיטואציות וחוויות נשיות שעברו על כל אחת מחברות הקבוצה, הומור על נשים, עם נשים וכמובן גם על גברים. במהלך המופע כל אחת מבנות הקבוצה חושפת את נבכי נפשה בקטעים מלאי הומור עצמי וגסויות שלא משאירות מקום לדמיון. עם המופע הן הציגו בשנה האחרונה ברחבי הארץ ובתאטרון צוותא שהיה לתאטרון הבית שלהן, כיום המופע עובר שינוי ולאור הצלחתו הרבה עובר למשכנו החדש בתאטרון הלאומי הבימה.
פרטים נוספים על המופע תוכלו למצוא באחד מעמודי הרשתות החברתיות של הקבוצה
ובאתר http://www.ticket-line.co.il/
