סקס והעיר הקדושה: קוק בצהריים

הגישה שלי כלפי סמים חלוקה. מצד אחד, אני מבינה את זה. בעיקר בקטע הפיזי (זה מעורר חושים ומחבר למגע). מצד שני, זה עושה לי אנטי בכל הגוף. אז כשחבר שלי הדליק את הבאנג השישי או השביעי במערכת היחסים שלנו- התחלתי להתעצבן. האם הוא צריך את כל זה כדי להיות איתי? אני לבד לא מדליקה? היה לי גוף הורס (של בחורה בקורס קצינים), הייתי מוצצת נהדר ואפילו הבלגתי לו על הזין הקטן. אני מעדן!

וברגע שבאתי לומר לו שאותי הוא צריך להסניף ולא משהו אחר, נפלה עליי הארה: הסמים נתנו לו כוח. הוא היה מזיין אותי כל כך טוב וחזק איתם שכבר רציתי להשיג לנו דילר משלנו. באותה הארה גם הבנתי שהזוגיות בינינו נגמרה, אבל הסקס היה ממש מצוין שמצידי היה מזיין אותי עד שימות.

ומאז חלפו כמעט עשר שנים. אני מעשנת ג’וינט פה ושם וזה מעורר אותי מינית. זה ויין הם שני דברים שמערפלים לי את החושים, וזה הופך את הסקס לכל כך מעולה שאני מסוגלת לגמור כל כך הרבה. אבל ג’וינט זה לא סמים קשים, וכאן החלטתי שאני שמה את הגבול. מתי? ממש לא מזמן- כשפגשתי את יניב (כן, כן- שם בדוי, אבל בעיקר בגלל שאני ממש מנסה ולא מצליחה להיזכר בשם שלו).

יניב ואני התחלנו לדבר בפייסבוק. הייתה לו תמונה משגעת כזו שהבליטה את הכחול המקסים בעיניו. בחור יפה. וכבר עבר מלא זמן, אז הייתי צריכה קצת אקשן. אחרי הרבה דחיות וביטולים (בעיקר בשל לבטים שלי אם ללכת או לא לבחור שאני לא מכירה) הגעתי אליו בסוף. הרגשתי כמו בסרט אימה: נכנסתי דרך שער ברזל, כשברקע נביחות כלב חדות וחושך מצרים. הלכתי בכיוון הנביחות- כי היכן שנובחים יש חיים (היגיון כזה של סרטים). פתאום נדלק אור בחלון עליון ושמעתי קול קורא “לכאן”. נבהלתי ממש. זה כאילו הבחור רצה ליצור אווירה דרמטית בכניסה אליו.

עליתי במדרגות הספירלה לביתו. הנביחות התהדקו. דלת נפתחה בחריקה צורמת (טוב, טוב מבטיחה להפסיק עם התיאורים האלה, אבל תודו שזה משעשע). נכנסתי לבית מצחין ומטונף. לא ייתכן שאדם, בשר ודם (ורוח), גר שם. המטבח נראה כמו מחסן- מלא כתמי שמן וקפה, הכיור עמוס כאילו מ-99′ לא עשו שם ניקיון, וארגזים נערמו בפינה הצרה. גם השירותים נראו כמו משהו מאולתר. לא היה מכסה לאסלה (כאילו, בתור גבר, הוא כבר מראש וויתר), לא הייתה ידית להורדת מים, לא היה נייר טואלט, לא סבון לשטיפת ידיים ולא מגבת (או לפחות לא אחת נקייה). בסיני היו לי יותר אופציות שירותים מהדבר הזה.

ואז הגענו למיטה. חצי חדר חשוך ומלוכלך שהמיטה תפסה את כולו. המצעים היו כל כך מסריחים ודביקים. נגעלתי מעצמי- אישה בגילי- שבכלל התרציתי לבוא לכאן. יניב לא היה יפה כלל וכלל כפי שהיה נראה בתמונה בפייסבוק. את סנטרו עיטר זקן עייף ועמוס, והשיער היה מתולתל וסתור. הוא גם דיבר עם שיניים מחוברות. כמו נרקומן. ראינו סרט ואכלנו חטיפים ונישקתי אותו. כי אין לי רמה (מסתבר) לקום ולברוח. הוא נישק רע והיה רזה ודוחה. ואז הוא זרק לעברי: “איזה גוף יש לך, בא לי לעשות קוק עליו”. סיפור אמיתי. נשבעת. אספתי את הדברים שלי. הודיתי לכלב. ליטפתי את החיה ועפתי משם כל עוד רוחי בי. אין לי מסקנה. כל ההזויים קמו עליי לכלותיי.

לא שכבנו אבל מגיע לו ציון: 0.

 

תגובות

comments