"אפשר למכור זיכיון, אך אי אפשר למכור נשמה", מאיר מיכה, הלא הוא מאיר פינתי מספר לjerusalem times על סוד ההצלחה שלו ועל הקשר הבלתי ניתן לפריקו בינו ובין ירושלים
הוא לא כוכב טלוויזיה, לא שדר ברדיו ובכל זאת הוא מוכר וידוע לפחות בירושלים, זאת בזכות המסעדה המצליחה שלו או לדבריו מפעל חייו. קוראים לו מאיר מיכה, אבל רובכם מכירים אותו כמאיר פינתי, כינוי שנדבק לו בגלל מסעדת 'פינתי' אותה הוא מנהל מעל 40 שנה. הוא טוטאלי, לויאלי ואוהב את המסעדה כאילו היא הבייבי שלו עד ששמה הפך לשמו.
כבר תקופה שירושלים נמצאת תחת גל טרור שלא מראה סימני דעיכה ובעלי עסקים רבים נפגעו מכך, אך לדברי פינתי הוא לא מתכוון לעזוב את המסעדה שלו ושום דבר לא ימנע ממנו מלהישאר, לא סיבות כלכליות ולא ביטחוניות. והוא יודע על מה הוא מדבר, בשנת 2002 מחבל מתאבד התפוצץ מטרים ספורים מהכניסה למסעדה שלו.
"הראש של המחבל התגלגל עד כניסת המסעדה, באותו רגע היה קצת כאוס, אנשים נטשו את המסעדה, אבל ביום שלמחרת כולם הגיעו כרגיל לעבודה", הוא מספר. "אף אחד מהנוכחים בתוך המסעדה לא נפגע, אך היו כמובן נפגעי חרדה. אני הייתי במרחק של שלוש דקות הליכה ממקום הפיגוע, הרחתי את הריח של אבק השרפה, ראיתי את הדם ואת כל הזוועות".
פינתי (60), נולד בירושלים וגדל בשכונת נחלאות, נשוי ואב לחמישה ילדים מהם יש לו ארבעה נכדים. מסעדת 'פינתי' שנמצאת בבעלותו כ-40 שנים, הייתה שייכת לאביו ואחיו ז"ל שפתחו את המקום ב-1975. המסעדה המוכרת ממוקמת בלב ירושלים, ברחוב המלך ג'רוג. מאז קום המדינה פעל במקום בית קפה, ב-1975 אביו של פינתי שינה את הקונספט מבית קפה לחומוסיה ושנה לאחר מכן פינתי הצטרף לעסק המשפחתי. "לאט לאט התחלנו לשדרג את המקום בגלל הייחוס שלנו, אנחנו אורפלים, (יהודים יוצאי העיר אורפה שבדרום מזרח אנטליה, טורקיה) והאורפלים ידועים כבשלנים", מספר פינתי.
למה לדעתך המסעדה כל כך הצליחה בירושלים בניגוד לערים אחרות?
"אפשר למכור זיכיון, אך אי אפשר למכור נשמה, קשה מאוד לשחזר את ההצלחה מכיוון שהאישיות של האדם שמנהל את העסק קובעת את סוג העסק.
למשל מסעדות ירושלמיות שהקונספט שלהם הוא כמו 'ארומה' או בורגרנ'ץ והמאכלים שלהם מגיעים לרוב קפואים וצריך לחמם אותם, מאבדות את הקטע הקולינרי ואת העובדה שצריך לתת מהלב כדי לבשל".
למה בתל אביב המסעדה פחות הצליחה?
"במסעדה בירושלים הוויה שונה, למשל אנשים יכולים להגיע למסעדה ולהצטרף לשולחן שכבר יושבים בו אנשים ובתל אביב לא הסכימו לזה. כשבתל אביב הייתי מבקש לצרף אנשים לשולחן הם סירבו ואמרו שהם לא מוכנים שישבו לידם אנשים אחרים".
כידוע פינתי מעסיק במסעדה שלו עובדים ערבים ולדבריו לרגע הוא לא חשב להפסיק את עבודתם במסעדה בעקבות המצב הביטחוני. "העובדים הערבים שאני מעסיק עברו איתי כיברת דרך של 20 שנים, אני לא יכול להגיד להם תלכו מחר, הם שותפים להצלחה שלי. בנוסף לכך הלקוחות שלי מכירים את האנשים שעובדים איתי, אלו אנשים שמבשלים להם משך 30 שנה, אין פה קונפליקטים. מה שכן, פה ושם יש איזה אחד שזורק מילה, אך מערכת היחסים שלי עם העובדים שלי מאוד עניינית וחיובית, מעולם לא היו בינינו קונפליקטים, גם לא בזמנים שהיו פיגועים מחוץ למסעדה".
כנראה שיש בירושלים קסם שרק הירושלמים עצמם יכולים להבין, כי למרות שפינתי עבר בעיר דברים שלאנשים אחרים יראו כמו גיהינום, לטענתו הדבר הראשון שעולה לו לראש כשאומרים לו את המילה ירושלים הוא גן עדן. "אני חי בירושלים במשך 60 שנה, לאבא שלי הייתה באסטה בשוק ולסבא שלי היה מזנון בשוק, למדתי בבית ספר ירושלמי ואני אוהב את הוויה הירושלמית. אין שום דבר שיכול להוציא אותי מירושלים, שני הילדים שלי גרים בשפלה והם מתחננים שאעבור לגור שם, אך אני לא מוכן לעזוב את העיר. המקום היחידי שאליו אעזוב את ירושלים הוא להר המנוחות בעוד 30 שנים".