בשבוע העיצוב שהסתיים היה ניתן לצפות ולראות את האמנים הנחשבים בתחום זה שמהווים את דור העתיד. בשלל התערוכות פגשנו אמנית שמפסלת מנדלות מקטניות, שני אמנים שניסו לעצב את מושג הזמן דרך תהליכי בלייה מואצים ומה קורה שמכניסים למטבח חרסית וגבס ?
תנועתו החד-כיוונית של הזמן החולף היא נושא מרכזי בשלל תרבויות, דתות, תורות פילוסופיות, וכן במיתולוגיות ומיתוסים שונים. נושא זה מקבל ביטוי במושג מעיין הנעורים, שמימיו מסוגלים לרפא חולים ולהשיב לקשישים את נעוריהם. The Fountain of Aging הוא מיצב חי, כוריאוגרפיה בת שבעה ימים של מפגש בין חומרים והשפעתם הוויזואלית זה על זה. במהלך המיצג מופעלים על האובייקטים תהליכי זירוז והאצה, כדי ליצור מופע משתנה של התבלות החומר בזמן אמת. The Fountain of Aging מקדש את מגע הזמן במקום להתנגד אליו. בהמשך להלך הרוח של יוצרי הפרויקט, שעבודה עם חומרים אורגניים והאצה של תהליכי בליה טבעיים היא חלק מרכזי בגוף העבודה שלהם, גם בבסיס עבודה זו עומדים תהליכים המתייחסים להשפעות הזמן על החומר וארעיותו.
שמחת עניים של שרון מורו
כבמעשה ריקמה עמלני ומתוכנן בקפידה מונבטים זרעי דגנים וקטניות בדוגמה מעגלית של מנדָלה; סוגי הקטניות השונים מהווים את חומר הגלם והפָּלֵטה. הם נבחרו בשל ערכם התזונתי הגבוה ובשל זמינותם ומחירם הנמוך, וכן בהתאם לצבע, לטקסטורה, מהירות הצמיחה ואופי הנבט. עם סיום עבודת העיצוב וההקמה, מקבלים הזרעים רק תנאים בסיסיים של מים, אור ואוויר; מנקודה זו, בצמיחה טבעית ואורגנית, הם ישלימו בכוחות עצמם את המלאכה. בדומה למנדלת חול טיבטית, כך גם סופה של מנדלה זו ידוע מראש – הדיוק העמלני בזריעת הדוגמה סופו לנבוט, להיטשטש, לצמוח, להאכל, לקמול ולהתקמפסט. עם סיום המהלך מתקבל משטח טקסטילי שהשורשים יצרו בעצמם – ללא דבק, מחט או חומר מקשר – טקסטיל ממשפחת הבלתי־ארוגים שהוא שריד של תהליך, אך גם חומר בפני עצמו. 'שמחת עניים׳ הוא מוצג שמשנה פניו מיום ליום ומתקדם לאט לעבר מותו, אך בו בזמן מתחיל גם את גלגול חייו החדש. הזדמנות להתבונן בתהליך של שגשוג, אובדן ותקומה בטווח זמן קצרצר.
תהליך הזריעה שארך מספר שעות תועד ומוקרן לצד העבודה הצומחת.
ארץ של לירי ספטון
קמח או חרסית. טחינה או גבס. תנור שריפה או תנור אפייה. לכלוך או מזון. האם הם באמת שונים כל-כך זה מזה? ׳ארץ׳ מבקשת לטשטש את הגבולות, למזג את ההפרדות ולשנות את האופן אליו הורגלנו לחשוב על מזון ועל חומרי גלם. כשהקשר הישיר לעולם, לאדמה, מתגלה לנו מחדש – החרסית והקמח מתאחדים תחת המערוך בתבניות אפייה, בתנור שיודע להכיל גם וגם. המטבח הביתי הופך לסדנה ומייצר כלים מאותה אדמה עליה אנו חיים, אשר אליה הם שבים עם תום השימוש.
