"יש! מושחתים יש גם בשמאל", כך נכתב באחת התגובות לחקירתו של חה"כ איתן כבל מהמחנה הציוני בלהב 433. אין לי מושג למה מישהו חושב שהשחתה טובה באיזשהו צד, או לחילופין, למה הוא חושב שתיק 2000 (התיק בו גם ראש הממשלה נחקר) מעיד על השחתה, אבל זו התגובה ועם זה "ננצח". אז זהו שלא. שמחה לאיד אף פעם לא הייתה מנת חלקי (רק כשזה קורא לחנין זועבי וטרוריסטים כמוה) ואיני מסכימה גם עם הנאמר בתגובה הזו.
תחילה, קשרי הון-שלטון-תקשורת תמיד היו ותמיד יהיו. נדיר מאד שנבחרי הציבור שלנו ידעו להגיע למעלה שלא בדרך חבירה לגורם משפיע כזה או אחר. יאיר לפיד הגיע מהתקשורת, כמוהו מיקי רוזנטל ושלי יחימוביץ'. אראל מרגלית הגיע מההון, כמוהו גם נפתלי בנט. מירי רגב, שאול מופז ואלעזר שטרן הגיעו מהצבא (ועוד רשימה מפוארת מזו) ולחיים כץ ומשה כחלון (השר האחראי על הממון) יש קשרים עם איש העסקים קובי מימון (כן, זה מהגז עם הבן שיצא עם הבן שהוקלט בקלטת). ואלה שמות רק 10 אנשים מ-120 כוכבים שהגיעו אך ורק בכוחות "עצמם" לכנסת.
מה קדם למה, חברים? האם בחרתם בהם כי הם מוכרים או כי הם באמת יכולים לשנות ולהשפיע? ולמה אתם חושבים שהם מוכרים ובעלי יכולת להשפיע אם החוטים שהם מושכים בהם, לא קשורים אלה באלה? בבקשה, ציבור יקר, בואו נסיר מעלינו את כיסוי העיניים ואטמי האוזניים ונבין דבר אחד פשוט: כולם בעלי אינטרס. יש כאלה שהאינטרס שלהם הוא באמת תיקון עוולות בחברה ויש כאלה שהאינטרס שלהם הוא תיקון עוולות בעסקים. עכשיו אתם מוזמנים לשאול את השאלה האמיתית: מהי עוולה בעסקים והאם צריך לתקן אותה?
סגירת חינמון בישראל, כזה הבא להוריד מחירים וליצור תחרות בשוק החופשי, היא עוולה בעסקים. סגירת מרכולים בשבת היא עוולה בעסקים. שינוי ניתוב רווחי הגז הוא תיקון עוולה בעסקים. רכישת צוללות ופיתוח כיפת ברזל הן תיקון עוולה בביטחון, אבל אין ספק שגם כאן יש אינטרס עסקי. שאמשיך? עזבו, יש לי רק 500 מילים בטור.
את הדברים האלה, שלפעמים הם באמת טובים לכלל הציבור ולפעמים רק לציבור מאד קטן ומצומצם (המכונה "אליטה"), עושים כולם- כל נבחרי הציבור. לא רק ברמה הארצית אלא גם ברמה המוניציפלית. בחרנו באיש העסקים רמי לוי לשרת כחבר מועצה, אבל אי אפשר להתעלם מהכוח העסקי שלו בעיר ירושלים ובסביבתה. כנ"ל חברת המועצה עינב בר, שהחזיקה עד לא מזמן בתיק העסקים בעיר כשבן זוגה מנהל מסעדה וסגן ראש העיר מאיר תורג'מן שקשריו הפוליטיים והעסקיים ענפים מכדי להעלותם על כתב.
מה מהם מזיק לנו ומה מהם יועיל לנו? זה הזמן רק יגיד. "קשרים עסקיים ופוליטיים" אינן מילים גסות. ולא כל מה שקשור לכסף הוא מסריח. יתרה מכך, כולנו היינו שמחים מאד להיות חלק מאלה שגוזרים קופון מעסקאות נדל"ן או לובי בכנסת או אפילו רכישת אמל"ח צבאי. האנשים האלה מרוויחים נהדר, אין ספק, אבל מלבד יורשי העצר (כלומר בנים ובנות של) יש גם כאלה שעבדו מאד קשה להגיע לשם ואנחנו חייבים לפרגן על כשרונם זה.
לפני כמה ימים מונה אסף רפפורט, בן 34 מתל אביב, למנכ"ל מרכז הפיתוח של מיקרוסופט בישראל. האיש, שמכר חברה למיקרוסופט ב-320 מיליון דולר, נמצא עדיין נוסע על אופניים וגר בדירת שותפים. על הנייר יהיה לכם קל להתחבר לכזו "פשטות", כי הוא כמוני וכמוכם, אבל הוא לא כמוני וכמוכם כי הוא עשיר. עשיר כקורח. והוא הולך להרוויח שכר מפחיד מאד ביחס אליי ואליכם. אז האם גם הוא מסריח בעיניכם? לא! אני בטוחה שתלמדו לחבב אותו עד שתגלו את השלד שלו בארון- האינטרס. אולי זה הזמן לחשב מסלול מחדש במקום לחשב את הכסף.
