אם תשאלו כל אדם מכל עדה בישראל הוא יגיד שהוא עברה אפליה וחווה גזענות. כן, גם אשכנזים. בדיחות עדתיות בישראל היו ה-דבר בשנות ה80 וה90, חיים טובול, שלום אסייג ודודו טופז (ז"ל) עשו מזה קריירה וחוקי אפליה מתקנת החלו מופיעים במקומות עבודה ובכניסה לאוניברסיטאות. ועדיין זה לא מספיק.
מספיק רב אחד שיגיד שאתיופים או רוסים הם לא יהודים והרשת גועשת, אולפני הטלוויזיה מוצאים את ה"ח"כ מחמד" מבני העדה ומתחילה סאגה גדולה. גם הממסד לא ממש עוזר כשמוסדות אכיפת החוק עדיין תקועים אי שם בשנות ה60 עם סטיגמות כבדות שטמועות חזק בתוכם. זה מאוד פשוט: הרוסים שתיינים, הרוסיות זונות, האתיופים מוכרים סמים, המרוקאים עם סכין, הכורדים באו ללכת מכות, התימנים קמצנים והאשכנזים פשוט אוכלים רע מאוד.
פלא שכשחשוד אפרו-אמריקני נרצח על ידי שוטר בארצות הברית, זה מסעיר את המערכת פה? הרי המקרה של סלומון טקה ז"ל עוד לא באמת נפתר. גם היעדרו של אברה מנגיסטו מעורר אמוציות קשות מאוד. לא חשוב כמה התקדמנו, כחברה, מאז, זה פצעים שלא יגלידו עד שמישהו יבוא ויתקן מהשורש.
אבל לשלוף את קלף הגזע, כשזה נוגע לעדה האתיופית בישראל, זה מייתר את המילה גזענות. בעוד שבארצות הברית האוכלוסייה מורכבת משחורים, לבנים והיספניים, ברובה, ולטענות לגזענות יש בסיס ושחר, הרי שבישראל יש כל כך הרבה עדות ומגזרים שחווים אפליה והדרה שזה פשוט מגוחך לחשוב שזה קורה רק לי שצבע עורו שחור.
עכשיו יצקצקו המוחים, בני העדה האתיופית, ויגידו "יופי, עוד לבנה שתגיד לנו איך אנחנו מרגישים". אז לא! אני לא באה להסביר או לפרש את הרגשות, פשוט במבט אחורה, אנחנו חברה הישרדותית מאוד והחלש נדחק לשוליים, לא חשוב מאיזה עדה הוא. לחשוב שהממסד הוא אנטי שחורים בלבד- מצטערת לאכזב, הוא אנטי, נקודה.
ברגע שהמשטרה מרגישה שהיא יכולה להיות אלימה בכל מצב, ולתרץ את זה כשמירה על ביטחון, ועוד לא לקבל נזיפה מהשר הממונה, הרי שאנחנו בבעיה עמוקה מאד. ברגע שהמדינה מרשה לרבנים להתבטא נגד אוכלוסיות מסוימות ולפקפק בדתן, זו בעיה. ברגע שהמדינה מקיימת אפליה מתקנת, אבל לא מכשירה את עובדיה לטפל טוב יותר בחרדים, ברוסים, באתיופים או בערבים, אנחנו נחווה עוד ועוד חוויות "גזעניות" שיוציאו אנשים לרחובות.
אגב, זה לא רק עניין גזעני. שיטת התגמולים במשטרה, מובילה לעלייה בפשיעה. חסרי כוח האדם והכשרה מתאימה, השוטרים בישראל הפכו להיות קרים ומנוכרים לאזרחי ישראל, תוך ניסיון לסגור כמה שיותר תיקים בלי פתרון ממשי. תראו מה קרה בקרית מלאכי שהמשטרה לא רק שלא פתחה תיקים נגד נאשמים, אלא האשימה את האזרחים בתלונות שווא. בעל תועד שהוא מכה את אשתו מכות חזקות מאד, מול ילדיו, ושוחרר. והם גם מטייחים את הפעולות שהם עושים- כך שזה גם יוצר זעם בקרב התושבים. זה לא גזעני זה מעמדי וכלכלי- מה שמשתלם להם לפתוח ולחקור- הם יעשו. אין לזה קשר לצבע העור או למוצא.
תראו כמה נשים נרצחו מתחילת השנה העברית ותגידו לי מאיזה מוצא או מעמד הן. ממש לא רק מה שהסטיגמות מספרות. גם אני, ה"לבנה" חוויתי את זה. כי הרי בסוף, לא חשוב מאיזו עדה אני באה או מה צבע עורי, אני אישה, ויש לי את הפריבילגיות לעבור הטרדות מיניות או ניסיון לאלימות מבלי שלמישהו יהיה איכפת מספיק כדי להעניש ולמנוע מקרים כאלה בעתיד.
אז נכון, כל אחד "בוכה" מאיפה שכואב לו, אבל בשורה התחתונה- יש כאן טיפול אחר, מעמיק יותר, שנדרש לקיים בממסד הישראלי וזה ממש לא מסתכם רק במונח "גזענות". פקידי הממשלה, כמו נציגי מערכת אכיפת החוק, נדרשים להכלה וקבלת האחר, לסובלנות וסבלנות ובעיקר, להבין, שהם כאן לתת שירות ולא להיות הגורם הפוגע.
