לא ברור אם יוצרי "פשוט ככה", סדרת הבת של "סקס והעיר הגדולה", ניסו לצחוק על הפוליטיקלי קורקט המעייף של ימינו או מאוד השתדלו להיות כאלה, אבל אם מדובר על האפשרות השנייה, אז לא ברור בכלל למה.
אם יש משהו ש"סקס והעיר" עשתה בשנות ה-90 זה להיות הכי לא פוליטיקלי קורקט בכל הנוגע לסקס ומיניות, החלטה יצירתית שהובילה, בעיניי, להכלה גדולה ומדהימה יותר כלפי קהילת הלהט"ב. "סקס והעיר" הביאה למסך- נטול הרשתות החברתיות- דמויות מגוונות מאוד, מבלי לעייף את המסך בתיקון יתר. גם אם ייצוג המקסיקנים והשחורים לא היה מהגדול ביותר בסדרה, הרי שהדמויות שכן ייצגו מיעוטים ובני קהילה, לא הנציחו סטריאוטיפים אתניים ומגדריים כל כך.
דווקא ב"פשוט ככה" ניכר שהסטריאוטיפים לגמרי מונצחים ושרירים בטקסט. ההומואים דרמטיים יותר ומתעסקים בטפל. יש רק נכה אחת עם פה גדול וחוצפה (שמופיעה לשנייה). חברת קהילה מקסיקנית עם שיער קוצים חצי מגולח, מרצה שחורה עם צמות וכדי להתחנף לפמיניזם- הגברים הלבנים בסדרה חווים מוות, אובדן שמיעה ובעיות עיכול המצריכות קולונוסקופיה. והנשים? בעוד שבשנות ה-90 ותחילת ה-2000 התעסקנו בטיפולי פוריות וסרטן, עתה אנחנו מתעסקים בזהות מגדרית א- בינארית וכיו"ב. WTF?
דמותה של סמנתה (שחסרה כל כך, רבאק) התעסקה, כבר בסרטי ההמשך, עם בעיות שמגיעות עם הגיל: סיום המחזור ונטילת הורמונים, תוך כדי שהיא מדברת על מציצות ודואגת להישאר סקסית ורלבנטית. היום הנשים ב"פשוט ככה" הן בגיל שלה דאז ויש להן בקושי בעיה בגב שמטופלת בניתוח ולא מעידה על זיקנה, אלא "פגם מולד".
"סקס והעיר" תמיד הייתה מלאכותית ואובר-לייפסטייל, אבל הנערות שבנו למדו על עולם הדייטים ועל זהות מגדרית הרבה יותר משיילמדו בכל שיעורי חינוך מיני בבתי הספר. היא הייתה לנו הדרמה, שברון הלב והכאב, האהבה והרומנטיקה וגם העושר והאושר שהיינו זקוקות להם כל כך. כל זה מת עם מיסטר ביג.
הצפייה ב"פשוט ככה" קרתה במקרה, אבל היא התחברה לי לשני אירועים שקרו השבוע: האחד, נוצר אימוג'י של גבר בהריון והשני- פרשת "הורה 1" שהסעירה את המדינה. שני הדברים לא קשורים זה לזה, אבל מתחברים מאוד. בעוד שבארצות הברית יש זהויות מגדריות לעייפה, הרי שבישראל היהודית-דמוקרטית, האוכלוסייה הדתית מנסה עוד לעכל הומואים ולסביות. ייקח להם עוד הרבה זמן להבין את הקשת המגדרית של המאה ה21.
ב"הורה 1" או בגבר טרנס בהריון, יש מחיקת זהויות שהדת היהודית מקדשת. "כבוד אב ואם" זה מעשרת הדיברות. ברור שלארצות הברית, המפרידה דת ומדינה, אין בעיה עם זהויות רבות, אבל תנסו לגעת להם בזכות לאחוז נשק- והם כבר מתפוצצים מעצבים. בעידן שבו משנים את "אמא ואבא של שבת" ל"מקבלי השבת", שציון חגים במוסדות הלימוד הפך ל"הדתה", ששר הדתות עושה רפורמות בגיור ובכשרות ושחרדים הם מילה נרדפת ל"טפילים", הרי שאי אפשר להרגיש ש"בורחת לנו המדינה", כדברי ה"משורר", רזי ברקאי.
יש בישראל רוב יהודי ודתי. חלק יותר חרדים, חלק יותר ציונים, חלק מסורתיים, אבל בשורה התחתונה הרוב מורכב מאנשים מאמינים שחוגגים את החגים ומקדשים על היין בשבת. החדירה של מולטי- זהויות מגדריות ללקסיקון היא מבלבלת מאוד ומעייפת אפילו יותר. אני מחשיבה את עצמי אדם נאור, אבל אני לא מסוגלת לפנות לבן אדם בצורת "הם", רק בגלל שהוא גם וגם. זה טרחני וזה מעיק, אבל יותר מזה- זה בריוני.
אני רק עכשיו מרגישה שזהותי כאישה מקבלת במה ומשמיעה קול, אז למה אני צריכה למחוק אותה? ואם, חס ושלום, אני אדבר בצורה לא נכונה לאדם שמגדיר את עצמו בצורה מסוימת, יעשו עליי שיימינג כזה וישפטו אותי לחומרה. לא מתאים לי. אני אלמד את ילדיי לסובלנות וסבלנות, ואני מצפה מכל הורה בישראל שיעשה כן, לא חושבת שאני מסוגלת ליותר מזה.
עם זאת- ואני מרגישה צורך לסיים בדברים האלה- בחיים אני לא אעכב תרומת דם מצילת חיים על הדבר הזה. רוצים להשפיע? תחשבו על דרך יצירתית למחות בנושא שכל כך חשוב לכם, אבל אל תמנעו מנות דם מאנשים שזקוקים לכך. אה, וגם אל תגרמו לפקקים- זה בלתי נסבל גם ככה.
