הרבה שנים לא מצאתי את עצמי צופה באח הגדול. בערך אחרי שג'קי זכה, מצאתי את עצמי מאבדת עניין לצפות בפרסומות עם טיפה ריאליטי. לבי הלך לתכניות של עשרים דקות עד חצי שעה שמשודרות ברצף בערוצי הבידור. כן, בידור. תכניות שהטקסט שלהן נועד לבדר אותי, לא מציצנות באנשים משועממים שיודעים רק לריב ולעשן סיגריות- שני הדברים הכי לא חינוכיים שיש.
הפעם אני צופה. קאזם חלילה (שיש לי איתו היכרות אישית עמוקת שנים- היה מתמחה שלי בכנסת) והטיקטוק (שאני מודה שהתמכרתי, בעיקר כי בא לי "לשחק" אבל אני לא מכירה את החוקים מספיק כדי להשתתף במשחק) משכו אותי לצפות בעונה הנוכחית. אני צופה בה, בבית, מהמחשב. אין לי הרצה לאחור או קדימה ובדרך כלל אני כבר יודעת מי הודח כי ערן סוויסה או ישראל בידור מעדכנים אותי באינסטגרם. לא לשם כך אני צופה.
אני צופה כדי להבין מה מניע אנשים, שלבם טוב, להיות פשוט… מממ… רעים. נתחיל עם המין החזק- הנשים. במרכז העסק עומדות שתי נשים שמייצגות כל מה שאני שונאת: דיאן ובר. הראשונה ילדותית ומפונקת והשנייה- מכשפה ומניפולטיבית. שתיהן מונעות מדבר אחד שגורם להן להיות כאלה "חזקות": חוסר ביטחון.
שתיהן "מחממות" את הסביבה (אולי מראש זוהו ככאלה וזו הסיבה שהן בתכנית), שתיהן רוצות שיילחמו את המלחמות שלהן- כי הן לא מסוגלות לעשות כן. שתיהן מגיעות ל"מסיבה" (למריבה) אחרי שהכל כבר מתלהט ורק אז מרימות את הקול וצועקות ומניפות את הידיים כדי להישמע ולהיראות. דיאן אפילו, לא אחת, נתפסה כשהיא מביטה למראות ולמצלמות סביבה- לראות שהיא עושה עניין. דוגמנית מקצועית, אין ספק.
שתיהן בריוניות בהגדרה, למרות שדיאן בעצמה היא זו שמגדירה למרינה מיהו "בריון". אני לא יודעת אם דיאן כזו בחוץ, אני אשער שלא ככה, אחרת כל המותגים שלהם דיגמנה לא היו מתנערים ממנה כפי שהם מתנערים, ובצדק. איך אפשר לקבל אישה שמייצגת אכזריות כלפי החלשים ממנה כפרזנטורית?
ונתנאל, שבעל כורחו או לא, צמוד אליה מתחילת התכנית, הופך גם הוא את עורו. נדמה שרק כשהשניים נפרדים (כמו במשימת האהובים יותר או פחות, או באמת או חובה) יוצא מהם הצד הנעים, המצחיק, הטוב. ברור לגמרי שאדם, שבשיר הראפ שלו מופיעה המילה "תסביך" כמה וכמה פעמים, ייפול למלכודת של ילדה מסבכת, כמו דיאן, ואפילו יתאהב בה.
עם זאת, נתנאל מצטייר כאישיות בעייתית, גם בזוגיות עצמה. הוא הופך להיות קנאי, אובססיבי, שתלטן ונתון למצבי רוח שמשנים את אישיותו לגמרי. לא, נתנאל, זה לא הקעקועים שלך- זה נטו אתה. כשאדם מפסיק לאכול כדי לקום ולהתקרב חזיתית לאדם אחר- זו בריונות. כשאדם משתלט על חדר עישון, למרות שיש תור- זו בריונות. כשאנשים לועגים לאנשים שנפגעו, ועל הדרך מזלזלים בסיטואציה של נפגעות אחרות – זוהי בריונות.
אני מבינה את התפקיד האסקפיזי של תכניות כמו "האח הגדול". בעבר חשבתי שמדובר בתכנית גאונה, שמוציאה מבני האדם את הטוב ואת הרע בסיטואציות הזויות מאוד. אבל התכנית עצמה היא כבר ההזייה- משלב הליהוק ועד שלב המריבות המשודרות. לא מספיקים קולו של האח הגדול שצועק "נתנאל, להתרחק, תתרחקו בבקשה" או נזיפה חסרת משמעות בחדר האח הגדול, כדי למנוע מילדים להתנהג בחוסר כבוד האחד כלפי השני או כלפי המבוגרים מהם. התנהגות של זלזול מוחלט בחוקי הבית, כמו גם בחוקים החברתיים בינינו.
עוד בשלב הליהוק לאח הגדול יש תפקיד חשוב מאוד במסר שעובר לציבור. אנשים צריכים להזדהות עם האנשים שנכנסים ולהרגיש את עצמם שם. להביא קנקנים יפים, אבל ריקים מתוכן, לא ממש עושה חסד עם התכנית. אבל גם בהמשך- בשלב העריכה, חייבת ההפקה לסנן תכנים פוגעניים ויותר מכך- לעצור את השידור (שגם בערוץ 26 הוא בכמה דקות עיכוב) כשזה קורה. בעולם אידיאלי רק אנשים מבוגרים היו צופים בתכנית הזו, בעולם האמיתי- לרוב כבר לא איכפת מהחינוך במדינה הזו. שלפחות לכם יהיה איכפת.
