"בית המשפט המחוזי קיבל את טענתנו וקבע באופן תקדימי שההלכה בעניין טעות בכדאיות עסקה, חלה מעתה גם על הסכם פשרה שהתקבל בבית המשפט."
הצדדים הינם בני זוג לשעבר והורים לבנם הקטין. לימים פנה האב אל בית המשפט לענייני משפחה בתביעה להפחתת דמי מזונות וטען כי לנוכח השיפור המשמעותי שחל במצבה הכלכלי של האם, על בית המשפט להיעתר לבקשתו ולהפחית את שיעור המזונות המוטלים עליו. בית המשפט דן בטענות האב ולאחר שלא מצא כל טעם המצדיק את הפחתת דמי המזונות, דחה את התביעה.
האב שלא אמר נואש, המשיך והגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי אשר דן בערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בהרכב של שלושה שופטים.
במסגרת הדיון בערעור ותוך התייחסות עניינית לטענת האב באשר לשיפור במצבה הכלכלי של האם, המליץ בית המשפט לצדדים לפעול בדרך של פשרה תוך הפחתת שיעור המזונות. בתום הדיון, הצדדים אשר קיבלו את המלצות בית המשפט, הגיעו להבנות והסכמות אשר מצאו ביטוי בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין.
חרף האמור, גם הפעם לא נחה דעתו של האב ולמרות הסכם הפשרה שניתן במעמד הצדדים, עתר האב לבית המשפט העליון, בבקשת רשות ערעור על הסכם הפשרה והפעם טען בחוסר תום לב, כי לכאורה הוא מעולם לא נתן את הסכמתו להמלצות בית המשפט וכפועל יוצא, לשיטתו של האב, הסכם הפשרה אינו מבטא נכונה את רצונו. בית המשפט העליון דחה את הבקשה מהטעם הפשוט כי המדובר בבקשה לביטול פסק דין שנתן תוקף להסכמות הצדדים בדרך של הסכם פשרה. בנוסף, במסגרת פס"ד ציין בית המשפט העליון כי דרך המלך במקרה דנן, הינה הגשת תביעה חדשה לבית המשפט המוסמך לביטול הסכם הפשרה.
באופן שאינו מפתיע, האב "שמע" את דברי בית המשפט העליון ואצה לו הדרך להגיש לבית המשפט המוסמך תביעה נוספת והפעם – תביעה לביטול הסכם הפשרה. עו"ד אריאל יום טוב אשר ייצג את הנתבעת בהליך טען בין היתר כי לכל הפחות מדובר בטעות בכדאיות העסקה. מחד, הסכם פשרה מבטא את מפגש הרצונות של הצדדים ומאידך, כל צד נוטל על עצמו "סיכון" ולכן, צד להסכם המבקש את ביטולו לנוכח אותו "סיכון", רואים אותו כמי שמבקש את ביטול ההסכם משיקולי כדאיות בלבד. בנוסף, טען עו"ד יום טוב, כי המדובר בתביעה קנטרנית נוספת ושימוש לרעה בהליכי משפט שעושה התובע נגד הנתבעת.
במקרה דנן, הסכם הפשרה נחתם לאחר שהתובע קיבל על עצמו את המלצות בית המשפט וכפועל יוצא ברור כי בקשתו לביטול ההסכם, נובעת אך ורק משיקולים כלכליים. לנוכח האמור, בית המשפט קיבל את טענתו של ב"כ הנתבעת כי אכן מדובר בטעות בכדאיות העסקה ודחה את התביעה תוך פסיקת הוצאות לטובת הנתבעת.
