הביאנלה הארצית לרישום חוזרת לירושלים ומזמינה את הקהל למסע רב־חושי בעקבות התחדשות, זיכרון, גוף ורוח

הביאנלה הארצית התשיעית לרישום תיפתח בהמלצה לעתיד בערב חגיגי בבית האמנים ירושלים, ומשם תתפרש לשלושה חללי אמנות מרכזיים בעיר: בית טיכו, סדנת ההדפס ירושלים וגלריה כורש 14. האירוע, בניהול ובהפקת בית האמנים ירושלים ובאוצרות ראשית של טלי בן־נון, ממשיך את מסורתו כמפעל אמנותי מהחשובים בישראל – כזה המעניק לרישום מקום של כבוד, עומק ומרחב ניסויי נדיר.

מבין למעלה מ־700 אמניות ואמנים שנענו לקול הקורא, נבחרו 77 יוצרים המציגים מאות עבודות: ממפות פורצלן שבירות ועד לוחות תחריט, מרישומי יום־יום אינטימיים ועד מיצבים עוצמתיים. כולם יחד מרכיבים את "רשמים IX: נֶשֶל" – מהלך אוצרותי רחב־יריעה החוקר את היחסים בין גוף, זיכרון, שינוי וצורה.

נשל: לא רק תופעת טבע – תופעת רוח

בלב מושג הנֶשֶל טמון הרגע שבו גוף משיל את עורו. אצל יצורים רבים זהו תנאי הכרחי לצמיחה; אצל האמנות – זו הזדמנות להתבוננות מחודשת באופן שבו רעיון הופך לדימוי.

בן־נון מציבה את ההתנשלות כמסגרת מחשבתית לפעולה הרישומית:
היעדר התכנון, הסטייה, השיבוש, הטעות – כולם הופכים לחומר יקר ערך. קו שנחתך, שכבה שנפרמה, זיכרון שנחרט – אלה הם סימני החיים של הפעולה האמנותית.

התערוכה מתפרסת על פני כל חללי בית האמנים ומובנית על שלושה מישורים תודעתיים:

1. מוות

שרידים, עקבות וזיכרונות חומריים של חיים שהיו – עבודות חושפות את הפער בין הגוף לעקבותיו, בין חיות לקיפאון.

2. יום־יום

יומני סקיצות, רישומי נסיעה, תרגילים ספונטניים – הרגעים הקטנים שהופכים לשפה אמנותית מלאה.

3. רוח

דימויים רכים, נעלמים, רפאים של חוויה – זיכרונות דהויים, רסיסים של עבר שמבקשים להישאר.

ובתווך – מרחב "בין לבין": רפסודות עמוסות אובייקטים ופסלים, כמו מחנה מעבר של שאריות, חלקי פס ייצור ותנועות שלא הושלמו. הן מציעות סיכוי לתיקון, ריפוי וגלגול נוסף.

שלוש תערוכות לוויין: נשל כטקס תרבותי

לצד התערוכה המרכזית מוצגות שלוש תערוכות נוספות, כל אחת מהן חוקרת פן אחר של ההתנשלות:

בית טיכו | “נשל – שברי זיכרון” | יעל עצמוני | אוצרת: תמנע זליגמן

עבודות פורצלן עדינות, שטוחות או מגולגלות, עוסקות בזיכרון טראומטי של מחנה סוביבור – ובסיפור אישי־משפחתי המוצפן בחומר שביר. המפות, שנראות כעדות ארכיאולוגית, מעבירות את שבר הזיכרון כפי שהוא נחווה דרך הדורות.

סדנת ההדפס ירושלים | “נשל: קליפת הדברים הדוממים והחיים” | אוצרת: תמר גיספאן־גרינברג

הדפס כפעולת התנשלות: לוח ההדפסה, לאחר שהעביר את הדימוי לנייר, הופך בעצמו ל"קליפה", זיכרון של פעולה. בתערוכה מוצגים לוחות תחריט מקוריים, מיצבים מחומרים מושלכים, עבודות על בניינים חשופים ואריזות סיגריות כבתים – כולם מהדהדים את גבולות הגוף והחומר.

גלריה כורש 14 | “נשל: שארית” | אוצרים: דביר שקד וורד חד(א)ד

מה נשאר אחרי שהצורה עוזבת? התערוכה בוחנת את שרידי הפעולה האמנותית – ממש כמו נשל נחש. עבודות רישום, ציור, פיסול ומונופרינט מתבוננות בקליפות העבר: צלקות, קמטים, עקבות תנועה, רגע שנצרב וחדל.

הרישום כגוף חי – והקהל שותף למטמורפוזה

הביאנלה מבקשת לחשוף את הרישום לא רק כמדיום חזותי, אלא כמעשה נפשי, גופני ורציף.
כמו הנשל בעולם החי, גם הרישום נושא מידע – על תנועה, על זמן, על מה שהיה.

וזוהי אולי עצם העוצמה של "רשמים IX": הזמנה להקפיא מבט על הרגע שבו העור הישן נותר מאחור, והצורה החדשה עדיין לא נקלטה לחלוטין. מבט על הגבול הדק בין אֶרֶס לאֶרוֹס, בין פחד לתשוקה, בין אובדן להתחדשות.

המלצות ביקור

• בית האמנים ירושלים – התערוכה המרכזית

• בית טיכו – מיצב עמוק ומרגש של יעל עצמוני

• סדנת ההדפס ירושלים – מבט נדיר על פעולת ההדפסה עצמה

• גלריה כורש 14 – “שארית”: רישום כזיכרון חי

הכניסה לכל התערוכות חופשית.