בלב קבלת הפנים האוונגליסטית לשגריר האקאבי: עדויותיהם הנוקבות של עומר שם טוב, ששרד את התופת, ומשפחת דלאל, שזועקת לשחרור בנה החטוף מעזה: "בלי העם היהודי אין לי אמונה" סיכם האקאבי
איתן אלחדז ברק
"ביום האחרון שם, ישבתי בחושך. הייתי במקום מאוד מאוד חשוך, רגשית. בכיתי והייתי חלש מאוד. לא ממש יכולתי לדבר. ואמרתי לאלוהים, 'בבקשה, קח אותי. פשוט קח אותי מכאן. קח אותי לאן שתרצה. זה לא חייב להיות הביתה. פשוט קח אותי מכאן.'" כך, בקול שקט אך רווי עוצמה, תיאר עומר שם טוב, ששרד 505 ימים בשבי חמאס, את רגעי השפל העמוקים ביותר שלו. ואז, כבזריחה פתאומית, הוסיף: "ואולי עשר דקות לאחר מכן, הדלת נפתחה, והשומר שהיה שם אמר לי, 'בוא, בעוד שבוע אתה יוצא. אתה הולך הביתה.'"
הקהל במרכז המדיה של מוזיאון ידידי ישראל בירושלים עצר את נשימתו. ד"ר מייק אוונס, מייסד המוזיאון ודמות מרכזית בקהילה האוונגליסטית העולמית, הקשיב בדריכות, עיניו נוצצות מדמעות. בפרץ אמונה ספונטני, קרא לעבר עומר, קולו נשנק מהתרגשות: "הוא הוציא אותך! הוא הוציא אותך!" – כשהכוונה, כמובן, לאלוהים. עומר הנהן והמשיך, כמעט בלחש: "וכל התקופה הזאת שהייתי שם, פשוט ראיתי ניסים. אלוהים, אלוהים, המון ניסים."
אוונס, נרגש עד עמקי נשמתו, אחז בשתי ידיו של עומר – מחווה אוונגליסטית ידועה של חיבור ותפילה – והוביל תפילה מאולתרת שהדהדה ברחבי האולם ולמרחקים, שכן רגע זה, הממצה את החיבור הייחודי בין האמונה היהודית והאוונגליסטית ברגע היסטורי כואב זה, שודר ל-250 מיליון מאמינים ברחבי העולם. "אלוהים היקר, תודה לך. תודה על תשובה כזו לתפילה," אמר אוונס. "זה באמת נס. בדרך הטבע, הוא לא היה אמור להיות בחיים. אבל אתה אמרת שהוא יחיה. ידי עליו. הוא שלי. אני אגן עליו. אני אחזק אותו. ואנחנו נותנים לך את השבח והתודה. אמן." הרגע הזה, טעון במשמעות אמונית, הפך לאחד מרגיע השיא של ערב קבלת הפנים לשגריר ארצות הברית הנכנס לישראל, מייק האקאבי, והמחיש את הברית חוצת היבשות והדתות למען ישראל.
האירוע, שאורגן על ידי ד"ר אוונס, לא היה רק מפגש דיפלומטי. הוא היה הצהרה חיה של קשר עמוק, המושרש באמונה דתית ובערכים משותפים, קשר המגולם בדמויותיהם של אוונס והאקאבי – שני אישים בולטים בקהילה האוונגליסטית העולמית, כוח משמעותי שהשפעתו על הפוליטיקה האמריקאית, ובכלל זה על בחירתו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, ידועה ומוכרת. אמונתם רואה בישראל ובשיבת העם היהודי לארצו התגשמות של נבואות תנ"כיות, ומכאן נובעת תמיכתם האיתנה והבלתי מסויגת במדינת ישראל.
"האמונה החזיקה אותי": עדותו של עומר שם טוב
מעבר לרגע הניסי, שיתף עומר ביתר פירוט על כוחה של האמונה בחיי היומיום בשבי: "כשהייתי שם – האמונה שלי באלוהים התחזקה מאוד," אמר. "כל בוקר קמתי והודיתי לאל שיש לי אוויר בריאות, מעט אוכל על הצלחת, ושמשפחתי בטוחה בישראל. כל שישי עשיתי קידוש. האמונה שלי – היא מה שהחזיקה אותי." בדבריו, הודה לשגריר האקאבי ולנשיא טראמפ על תמיכתם, והוסיף בהתרגשות: "בזכותכם – אני עומד כאן היום ליד מייק אוונס. והיום – אני האדם הכי מאושר בעולם." אך שמחתו האישית לא השכיחה את אחיו ואחיותיו שנותרו מאחור: "אנחנו חייבים להחזיר הביתה את האחים והאחיות שלי בהקדם האפשרי. אני מאמין – ויודע – שאתם יכולים להחזיר אותם. אז בבקשה – עשו הכול."
דבריו של עומר קיבלו משנה תוקף מדברי אמו, שלי שם טוב, שתיארה את הייסורים הבלתי נתפסים של הורים לילד חטוף: "עבורנו זו פשוט נס… עבור הורי החטופים – זה לא חמש דקות. זה יותר ממיליון דקות – שהילדים שלהם בגיהינום. גיהינום! ואתם, השגריר האקאבי והנשיא טראמפ – יש לכם את הכוח להעניק למשפחות החטופים את מה שאנחנו זכינו לו."
זעקה מהתופת: תנאי השבי הבלתי אנושיים של גיא דלאל וחבריו
הכאב הבלתי נתפס של המשפחות שעדיין מצפות ליקיריהן קיבל ביטוי קורע לב ומצמרר בדבריו של אילן דלאל, אביו של גיא גלבוע דלאל, שנחטף מפסטיבל נובה. "גיא נמצא בשבי בעזה כבר 578 ימים," אמר אילן, קולו רועד. "אני מסתכל על עומר – ומתפלל כל יום שגם הבן שלי ישוב הביתה." ואז, חשף דלאל בפני העולם את הזוועות עמן מתמודדים החטופים, על פי עדויות שהגיעו: "אנו למדים על התנאים הקשים והבלתי אנושיים בהם הם מוחזקים. הם נמצאים במנהרה צרה, ברוחב מטר אחד ובאורך 12 מטרים, עם בור בקצה לצרכים. הם סובלים מהתעללות פיזית ופסיכולוגית יומיומית. מכים אותם, קושרים אותם ומרעיבים אותם. הם נאלצים לשתות מים מלוחים ומזוהמים, סובלים מהשפלות ומאבדים בהדרגה את צלם האנוש שלהם."
התיאור המשיך וקרע את הלב: "המחבלים אמרו להם שהם ישוחררו יחד עם חבריהם במנהרה, ושבועיים לפני שחרורם, קיבלו יותר אוכל כדי להיראות טוב יותר בטלוויזיה. ביום השחרור, הם נלקחו לטקס האכזרי של חמאס ונאלצו להישאר ברכב ולצפות בחבריהם משתחררים ושבים הביתה למשפחותיהם ולחייהם. הם התחננו על חייהם ובכו לעזרה כדי להינצל מהגיהינום בו הם מצויים. לאחר מכן, הוחזרו למנהרות החשוכות, ואנו חוששים שמצבם הנפשי התדרדר וייתכן שאיבדו תקווה. אנו חיים בחוסר ודאות מתמיד ובפחד לחייהם של גיא ואיתי, בידיעה שכל רגע עלול להיות האחרון שלהם… בנוסף, המנהרה בה הם מוחזקים ממולכדת בחומרי נפץ העלולים להתפוצץ בכל רגע." בפנייה ישירה לשגריר האקאבי ולמנהיגי העולם, זעק דלאל: "כנציג של המדינה החזקה בעולם – יש לך תפקיד חשוב… בבקשה – החיים של הבן שלי בידיים שלך."
"ידיד העם היהודי": ברית אמונה חוצת דתות
השגריר מייק האקאבי, שקיבל באותו ערב את "פרס ידידי ישראל" היוקרתי, דיבר בהתרגשות על הקשר העמוק שלו, הנובע מאמונתו האוונגליסטית, לעם היהודי ולישראל. "אין כבוד גדול יותר מאשר להיקרא 'ידיד העם היהודי'," אמר. "בלי העם היהודי – אין לי אמונה… אלוהים בחר להביא את אורו ותורתו לעולם דרך העם היהודי." הוא פנה לעומר שם טוב ואמר: "עומר, החיוך שלך ריגש אותי מאוד… אלוהים נמצא בך. אתה חזק יותר מהשנאה שעטפה אותך." השגריר הדגיש את מחויבותו לפעול למען החזרת כל החטופים, וסיפר על אשתו שהתפללה עבורם בעלייתה למצדה.
הקשר האיתן הזה בין הקהילה האוונגליסטית לישראל, אינו חף ממורכבות. יש המביטים בו בחשש מסוים, ומצביעים על כך שחלק מהתמיכה הזו נובע מתפיסות אסכטולוגיות הקשורות לנבואות אחרית הימים בברית החדשה. אולם, בנקודת הזמן הנוכחית, בה מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים קיומיים, אנחנו מקבלים כל תמיכה שהיא: הידידות האיתנה, הסיוע הדיפלומטי, והתפילות הנרגשות, הם משאב יקר ערך.
הערב המיוחד במרכז ידידי ישראל לא היה רק קבלת פנים; הוא היה מפגן של סולידריות אנושית, חיבור בין אמונות ותפילה משותפת לגאולה ולשלום. מהתפילה המשותפת של עומר שם טוב עם מייק אוונס, דרך תיאורי הזוועה של אילן דלאל, ועד דברי התמיכה והאהבה של השגריר האקאבי, הדהדה קריאה דחופה לפעולה, ברית זו, על כל רבדיה, עם עדות שגם בימים אלו שבהם האמת והבדיה מטשטשים והרוע מצטייר כטוב יש כאלו שלא אבד מצפונם: " עכשיו יש לכם שגריר חסר פחד, בעל בהירות מוסרית מוחלטת.הוא מאמין שישראל טובה ואויביה רעים" סיכם אוונס.
