יש מקומות שאתה מגיע אליהם פשוט כי אתה יודע שיהיה לך כיף – ולא מתפלא שאתה יוצא עם חיוך רחב, בטן מלאה ורצון עז לחזור. רחוב ירושלמי, של השף קובי קחלון, הוא בדיוק מקום כזה.
את שף קחלון הכרתי בעבר במסעדת שפשוואן המצוינת שפתח במרכז העיר ירושלים- כזו שנחקקת בזיכרון ומשאירה געגוע. מהסוג שאתה עדיין מנסה, בכל כוחך, לשכנע שיחזיר אותה לחיים. עם כניסתה של הקורונה לחיינו, לצערנו, המקום נסגר (ואני לא מוותרת לשף עד שייפתח אותה בחזרה).
אז כשהבנתי שהוא פתח מקום חדש – לא הייתה שאלה. היה לי ברור שאני חייבת להגיע, לבדוק, לטעום, ולהבין אם הקסם עבר הלאה. הוא עבר. ועוד איך עבר.
קודם כל, המיקום לא פחות ממושלם: נקודת עצירה אידיאלית למי שמגיע לירושלים ורוצה לפתוח את היום כמו שצריך, או לעצור לארוחה טובה לפני טיול בעין חמד. ירוק בעיניים, שקט באוזניים – ומיד כשמתיישבים ברור שזה מקום שבא לעשות טוב. הצוות מעניק שירות נפלא, המקום יפיפה והאווירה קסומה (אה, אל תדאגו, יש גם חנייה בשפע).
ארוחת בוקר שהיא חגיגה
בחרנו ארוחת בוקר זוגית, וכבר מההגשה היה ברור שלא מדובר בעוד “ארוחת בוקר”. בשונה מארוחות בוקר שאכלתי בעבר, כאן לא שאלו רק מה מידת העשייה של החביתה או איזה סלט אני רוצה בצד, אלא נתנו לי לבחור מנות ארוחת בוקר של ממש מתוך מבחר גדול. אנחנו הזמנו קובנה "שער יפו" – שהוגשה כהומאז' לקרוק מאדאם עם רוטב תרד, חמאה ופרמז'ן ומעליה ביצה עלומה שנזלה בצורה מושלמת ברגע החיתוך. הקובנה הייתה אפויה להפליא והטעמים התחברו בצורה מושלמת.
לצד הקובנה הזמנו את מנת "הרובע הגרוזיני"- חצ’פורי עשיר ומנחם, בדיוק על התפר שבין שחיתות לדיוק. בצק אוורירי, גבינות שמרגישות איכותיות, טעם שנשאר גם הרבה אחרי הביס האחרון. החצ'פורי הוגש עם מטבל עגבניות בצד (שדווקא היה מצופה שיוגש עם הקובנה התימנית, אבל שידרג את החצ'פורי פלאים) וחריף שנעשה במקום.
אבל לא עצרנו שם. ברגע שמבינים לאן הגענו, קשה לוותר על מאכלים מיוחדים שהם "אוף" ארוחת הבוקר. אז הוספנו את "ספיישל המושבה" – קממבר צלויה בטאבון ברוטב סוזט מתקתק ופיסטוק גרוס לצד ברוסקטות בריוש וסלט מעלי אורוגלה. מנה שלגמרי אפשר להזמין לבד כראשונה אם לא רעבים יתר על המידה ומחפשים "לסגור פינה". הגבינה הייתה צלויה במרקם המדויק והייתה כמו קטיפה בפה.
הזמנו גם סלט ירקות שוק שחתוך גס- טרי, צבעוני ומאוזן, שמזכיר למה לפעמים הפשטות, כשעושים אותה נכון, מנצחת הכול. זה המקום לציין שבתוך הסלט היו קרוטוני בייגל ירושלמי, שזכינו לקבל גם במסגרת ארוחת הבוקר, והוא היה עשוי טוב, טרי (כיוון שהוכן במקום) ונימוח בפה.
יש לציין כי בארוחת הבוקר מגיע לכל סועד 2 כוסות שתייה – חמה או קרה לבחירתו, מטבלים ייחודיים כמו גבינה עם עגבניות מיובשות, טחינת חצילים, ריבת חרובים, גבינות קשות מגוונות ועוד גבינות רכות ומטבלים טעימים. ועדיין, המנות שהתווספו לארוחת הבוקר-0 הקובנה והחצ'פורי- גנבו את ההצגה לגמרי.
לקינוח הזמנו פחזנית מעוטרת בקרמל מלוח, מעשה ידיה של הקונדיטורית מוריה צברי – וזה היה רגע ששווה להתענג עליו.
הפחזנית הייתה קלילה, מדויקת, לא מתוקה מדי ולא מתאמצת להרשים- ועדיין הרשימה מאוד. קינוח שעושה את העבודה ומשאיר טעם של עוד. כזה שמסיים ארוחה בתחושת “איזה כיף שעצרנו פה”.
המחירים במקום יותר מהוגנים, ובאמת נותנים תמורה לאגרה. שווי הארוחה שלנו הסתכם בכ-420 ש"ח, שכלל ארוחת בוקר זוגית עם שתי מנות בתוכה, סלט שוק גס ומנת גבינת קממבר כמנות נוספות וקינוח. הפרודוקטים היו ברמה גבוהה, המנות נדיבות (ארוחה שגם 4 אנשים היו נהנים ממנה), האוכל משביע – ולא פחות חשוב: מרגישים שמישהו חשב על הסועד, לא רק על התפריט.
בשורה התחתונה, רחוב ירושלמי הוא מקום עם לב. אוכל שמכבד את עצמו ואת מי שאוכל אותו, מיקום שמכניס אותך לאווירה עוד לפני שהמנה מגיעה, ושף שיודע בדיוק מה הוא עושה – בלי רעש, בלי פוזה ועם הרבה כוונה.
זה המקום לעצור בו בדרך, אבל גם סיבה טובה במיוחד לצאת מהבית.
אנחנו נהנינו מאוד – וחד־משמעית נחזור.
