שורש העניין: כשהטבע מספר את סיפורנו – הצצה לתערוכה פורצת דרך בפסטיבל מנופים

האם ייתכן שהאדמה שאנו דורכים עליה, והצמחייה הצומחת ממנה, מחזיקות בזיכרונות עמוקים על עברנו ועתידנו? האם תחושת שייכות ובעלות יכולה לנבוע דווקא ממעמקי השורשים שלנו? שאלות אלו עומדות במרכז "שורש העניין", תערוכה חדשנית שנפתחה לאחרונה בפסטיבל מנופים בירושלים. התערוכה בוחנת את התפקידים הסמליים והפוליטיים של עצים, פרחים וצמחי בר, דרך עדשתם הייחודית של ארבע אמנ.ים.יות פורצי דרך

כתב וצילם – איתן אלחדז ברק

אמנות השורשים: המשתתפות והמשתתפים בתערוכה

התערוכה מציגה מגוון עבודות המאתגרות את תפיסת הטבע כאלמנט פסיבי. נטייל בין יצירותיהם של:

• רותם בידס, אמנית פלסטית שצללה עמוק אל חקר הזיכרון הקולקטיבי והאישי, בפרט בהקשר לשואה ולמלחמת העולם השנייה. רותם מציגה בתערוכה הדפסים עדינים מגזעי עצים שמצאה במחנות השמדה בפולין ובגרמניה – עדות דוממת אך רועמת להיסטוריה אלימה.
• יעל מאירי, אמנ.ית המשלב.ת צילום ואמנות מיצב תלוית מקום. עבודותיה עוסקות בנופי גבול ישראליים ובגוף הקווירי ככלי המערער על גבולות חברתיים, פוליטיים ותרבותיים. יעל מציגה תצלומים של רפרודוקציות ענק של פרחי ישראל בחדרי השירותים של נמל התעופה בן גוריון, מה שמעלה שאלות פרובוקטיביות על ייצוגי זהות ולאומיות.
• גל לשם, אמנית עם גישה מחקרית ותלוית מקום, חוקרת אתרי מורשת, חפצים וצמחים השזורים במיתוסים, בזיכרון ובפולקלור. בתערוכה היא מציגה עבודת וידאו על עצים קדושים בארץ, לצד עבודות נייר עדינות העשויות מצמחים.
• רונית מירסקי, אמנית בינתחומית, בוחנת את הפער שבין רעיון הזיכרון המופשט לביטויו הממשי בחומר. עבודותיה מתייחסות לשריפת הענק בהרי ירושלים שאירעה באפריל 2025, וכוללות עבודת וידאו, תחריט ופסל.

• 

הטבע זוכר: שיחה מעמיקה עם רותם בידס

אחד משיאי התערוכה הוא הדיאלוג שנוצר סביב עבודתה של רותם בידס, המזמינה אותנו לחשוב על הטבע כארכיון חי. "רותם חוקרת שואה", הוסבר בערב הפתיחה, והיא יוצאת למסע חקר נועז: "האם הטבע זוכר?"

בראיון ל JERUSALEMTIMES, רותם הרחיבה על השאלות המרכזיות שעומדות בבסיס יצירתה: "העבודות נוצרו במהלך מספר ביקורים במחנה רוונסבריק שבגרמניה – מחנה נשים בזמן מלחמת העולם השנייה. הרצון שלי היה לבדוק האם העצים שנשתלו בזמן המלחמה ועומדים שם היום, האם אפשר לראות דרך הטבעות שלהם, או איכשהו, אם מה שקרה סביבם יכול לשקף את מה שקרה לאדם באזור הספציפי הזה."

כשנשאלה על הרעיון המפתיע לחקור את השואה דרך הטבע, השיבה רותם בהרהור: "עד כה חקרתי את השואה דרך ההיסטוריה, מה שאני יודעת, מה שנכתב או סופר ממקור ראשון או שני .אולי בתקופה שלא יהיה לנו מקור ראשון, אז אולי העדים הדוממים האלה יהיו המקור שלנו. אני חוקרת את ההשפעה, אם בכלל, בין עולם הביולוגיה, החי, לבין טראומות היסטוריות."

השאלה שהיא מציבה היא לא רק מדעית או היסטורית, אלא גם אמנותית-אישית עמוקה: גילית כאילו משהו שאולי אנחנו לא מכירים? השאלה היא לכאורה מדעית-היסטורית, אבל בעצם זו חקירה אמנותית אישית." דבריה של בידס מהדהדים את האפשרות המרעישה שהטבע, על שתיקתו והתמדתו, יכול להכיל ולחשוף רבדים נשכחים של זיכרון.

הטבע כעדות: תובנות מאוצר התערוכה

ד"ר ירדן שטרן, אוצר התערוכה ופוסט-דוקטורנט במחלקה ללימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב, הדגיש את חשיבותן של היצירות הללו: "כשאנחנו מסתכלים על טבעות של עץ, אנחנו הולכים לראות אם הייתה עונה רטובה. אבל האם אנחנו הולכים לראות שהעץ היה בקרבה של אסונות, של אלימות מאוד מאוד גדולה?" הוא גם התייחס לעבודתה של יעל מאירי, שבחנה את פרחי ישראל בנתב"ג: "מחקר קצר מראה שאף אחד מהצמחים האלה הם בעצם לא מן הארץ, אלא כולם הובאו לפה והוזרקו. ואז באמת עולה השאלה באזור גבול הספציפי הזה: למה זה הופך להיות הייצוג שאנחנו רוצים?"

להיאבק על אוויר ליברלי: נאום הפתיחה של רינה אדלשטיין

בערב הפתיחה המרגש של פסטיבל מנופים, רינה אדלשטיין נאמה והדגישה את הצורך ליצור מרחבים של חופש ויצירה: "השמרנות והקיצוניות בכל מקום. אנחנו רוצים לאפשר מקום משוחרר. תראו כמה אוויר ליברלי תרבותי לזכור את האפשרות הזאת שהיא עדיין קיימת והיא לא בעלת תיקון אנושיים. ולכן, למרות כל התחושות המעורבות שגועות בתוכי, אני מגיעה לפתוח את המנופים הערב, לתת תשתית לאמנים ולאמניות לפעול וליצור בה, לתת לקהל מקום לקיים חיים שפויים בתוך האי שפיות. אני באמת צריכה להיות כאן יחד עם יחד איתכם ואיתכן. לקבל יחד כוח כדי שנוכל לצעוק, כדי שנוכל לחיות במקום שראוי לחיות בו." דבריה של אדלשטיין מדגישים את חשיבות האמנות ככלי להתמודדות עם מציאות מורכבת וכיצירת עוגן של שפיות.

בין שבר לחיבור: מסקנות והרהורים

"שורש העניין" היא הזמנה להתבוננות מחודשת על הקשר שבין האדם, הטבע וההיסטוריה. היא מציבה את הצמחייה לא כרקע פסיבי, אלא כשותפה פעילה בסיפורים של שייכות, זיכרון וזהות – בפסיפס התרבותי, ההיסטורי והפוליטי של ישראל ומעבר לה. התערוכה, על אף נושאיה הכבדים לעיתים, מציעה תובנות מעוררות השראה על היכולת של האמנות לחשוף אמיתות נסתרות ולהציע נחמה ותקווה.

בעוד אנו רגילים לראות בטבע ככוח מרפא, מלא השראה ודינמיות, התערוכה מציעה תובנה אחרת: שהטבע הסובב אותנו מהווה גם מראה למצב האנושות. אנו רואים זאת בשינויי האקלים ובאסונות התכופים, וכפי שמציעים האמנים, גם הם – כמו הטבע – משמשים נייר לקמוס לסך הטראומות שאנחנו והעולם עוברים. אם הגיאולוגיה חוקרת את מבנה כדור הארץ והשינויים שהותירו בו כוחות הטבע, והארכיאולוגיה היא חקר ההיסטוריה של בני האדם, הרי ש"שורש העניין" מזמינה אותנו לחקור את נפש הטבע, כראי לנפש האדם.

פתיחה: 25.07 נעילה: 14.10