הפעילה החברתית והסופרת מיכל ווזנר הקימה לפני מספר חודשים 'בית תה' בסטייל אנגלי בלב שכונת הבקעה בירושלים. אז קפצנו לטעום מאפה סקונס מקורי, לגמנו תה בספל חרסינה וינטג'י והרגשנו כמו במסיבת התה של אליס
בחודשים האחרונים מתהלכת לה שמועה ברחבי שכונת הבקעה והמושבה הגרמנית שמדברת על כך שקונדיטורית עם שורשים אנגליים אופה עוגיות סקונס בתוך מה שנראה ומריח כמו 'בית תה' אנגלי.
אז הלכתי בעקבות הריח והשמועות העקשניות ובין הבקעה למושבה הגרמנית על רחוב בית לחם גיליתי את ה'קומקום' בית תה בסגנון אנגלי אותו מנהלת אלישבע לוי , קונדיטורית נמרצת שגם יודעת להכין את המאפה המיתולוגי 'סקונס' בן לוויה הכרחי לטקס התה האנגלי.
ראשית מדובר ככל הנראה 'בבית התה' היחיד בירושלים וממה שבדקתי כנראה בכלל בישראל. זה לא שאי אפשר להשיג ארוחת "אפטר נון' סטייל לונדון בישראל ויש גם כמה חנויות שעוסקות בתה. אבל מקום שהוא יחודי לכך שמוגדר כבית תה אני לא מצאתי שלא לדבר על כך שישנם רק מקומות מעטים שמכינים 'סקונס'.
אבל בקיץ האחרון כל העניין השתנה כאשר הקהילה האנגלוסקסית במושבה הגרמנית גילתה שאפשר להחזיר עטרה ליושנה לקפוץ ל high tea או afternoon tea ולהרגיש קצת כמו המלכה אליזבת. אבל אולי צריך קצת רקע כדי להבין מה עומד מאחורי מוסד התה האנגלי
מסורת שתייה התה לצד ארוחה קלה החלה באנגליה בעקבות פריחת יחסי המסחר עם המזרח במאה ה 17 אז אימצו האנגלים חלק ממנהגי שתיית התה שצמחו מאות בשנים קודם לכן בסין, ביפן ועוד ארצות במזרח הרחוק. אך נקודת היחוס שמציינים רבים היא שנת 1840 אז הדוכסית מבדרפורד הפכה זאת למנהג שרווח בקרב אנשי האצולה המקומית במה שזכה לשם "תה מנחה' ( (afternoon tea שנערך בין השעות 15:00 ל 17:00 (עד היום ישנם בתי תה באנגליה לא יקבלו לקוחות לאחר השעות הללו) לאחר מכן המנהג פשט גם בקרב מעמד הפועלים שהיו ששילבו את ארוחת אחר הצהרים עם ארוחת הערב כשהם ישובים על כסאות גבוהים וכך נקראה אותה ארוחה high tea אותה ארוחה כלל תה מעודן לצד כריכונים קלים ומיני מאפים מתוקים
המנהג כבש את הממלכה וגם השפיע על כמה מן הקולוניות. עם הזמן הוא הפך למעין טקס עם כללי נימוס מוקפדים ולעיתים מופרחים כיאה לחברה הויקטוריאנית : כששותים אז הזרת צריכה להיות מופנית כלפי מעלה (כי פעם לא היו ידיות לספלים וזה היה מאזן את הכוס) ואת התה מערבבים אל החלב ולא להיפך, פית קנקן התה צריכה להיות מופנית כלפי המארח ועוד קשקושים כאלו ואחרים. מעניין אגב להשוות את טקס התה האנגלי לזה היפני – גם לטקס האנגלי יש משמעויות אסתטיות ויעידו על כך ספלי הפורצלן המעוצבים, ההקפדה על כללי השתייה וחשיבות הדברים הקטנים אך בעוד שאלו נובעים בעיקרם ממסורת הנימוסים הוויקטוריאנית שהקשרה הוא תרבותי – חברתי והם יכולים להעיד לעיתים על נוקשות וקיבעון הרי שבמסורת התה היפני טקס שתיית התה משרת מטרה רוחנית נעלה ומטרתו אינו לקבע מנהגים אלא לגרום לשחרור התודעה באמצעות הקפדה יתרה על כל תנועה, מחווה כשמה שתומך בכך הוא "ענוות השירות לאורח" ואין זה משנה עם זה אציל או איכר פשוט.
נחזור אל דרך בית לחם 23 שם הקימה בקיץ האחרון ד"ר מיכל ווזנר את בית התה ברוח המקור האנגלי למרגלותיו של בית מדות ערבי ישן שם היא רכשה את הקומה העליונה. במבנה הקטן שהיה צמוד אליו הייתה במקום חומוסייה ישנה וגם פלאפל אך הקורונה הכריעה אותם. ווזנר שיש לה קשר משפחתי רחוק לאנגליה החליטה לשפץ את המקום ולפתוח בית תה קטן "לא צפינו שזה יצמח כל כך" מספרת לי אלישבע לוי, הקונדיטורית שעלתה מאנגליה אותה גייסה ווזנר כדי לתפעל את המקום.
ווזנר היא ד"ר לפילוסופיה, כותבת טורים למקור ראשון ועורכת דין שהקימה עמותה לטובת ייעוץ משפטי למוחלשים בחברה. ווזנר גם הספיקה בין שלל עיסוקיה להוציא לאור שלושה רומנים כאחד מהם אני מצאתי על אחד המדפים בבית תה.
ווזנר כתבה באחד הפוסטים שלה מדוע היא הקימה את המקום הזה עליו הוציאה אלפי שקלים ולא ברור כמה זמן ייקח עד שההוצאות יחזרו : "אני פשוט רוצה שיהיה מקום כזה", אני מנסה להסביר לבעלי, "מקום יפה, מרחיב-לב, שאפשר לשבת בו לשעה קלה של נחת-רוח". ההסבר הזה לא משכנע. לא את בעלי, בכל מקרה. אולי אפילו לא את עצמי. "גברים עושים דברים כלל לא הגיוניים", שר שלמה ארצי. לא צריך את שלמה ארצי כדי להגיע לתובנה הנפלאה הזאת, שנכונה לא רק לגבי גברים. הנה אני, מקימה בית תה בהשקעה היסטרית, חסרת כל פרופורציה לכלום, מתפללת למקום יפה, ללב-מתרחב, לשעה קלה של נחת-רוח".
אז אם בא לכם להרחיב את הלב באיזה נווה מדבר אנגלי לשכוח קצת מכל הלבנט הזה אז בהחלט זה רעיון לא רע.
גם 'בקומקום' וגם בבתי תה אנגליים אחרים הארוחת אפטר נון (שמוגשת לאורך כל היום) כוללת בתוכה מגדל מגדנות בן שלוש קומות : הראשונה כוללת מספר כריכונים (פינגר סנדוויץ') ללא הקרום עם סלט ביצים, סלמון וגבינת שמנת או ממרח סקנדינבי מעולה. בקומה השנייה תמצאו את מאפה הסקונס המדובר שנאפה במקום. הסקונס הוא למעשה הכלאה בין לחמניה לעוגה הוא בחלקו קריספי ובחלקו רך. נהוג לבצוע אותו לשניים למרוח ריבה בתוספת שמנת סמיכה, לבנה-צהבהבה, שנקראת " clotted cream" זה מציב רף שחיתות גבוה שגם זה לשם "cream tea"בקומה השלישית של אותו מגדל אנגלי ניצבים להם אחר כבוד פטיפורים וכמה מפירות העונה. במקום יש גם פודינג אנגלי שהוא חוויה קולינרית לשוחרי הממלכה. בגזרת התה מוצעים יותר מעשה סוגים שרובם מיובאים מבתי תה מקוריים עם דגש על תמציות מקוריות שנחלטות במקום. אני טעמתי את הצ'אי שהיה פשוט נפלא והביטוי 'פותח צ'אקרות' היה נכון מאי פעם.
כשסיימתי נזכרתי בקטע מתוך מסיבת התה של הכובען המטורף באליס בארץ הפלאות "מתחת לעץ לפני הבית עמד שולחן ערוך והארנביב עם הכובען ישבו ושתו תה: נמנמן ישב ביניהם שקוע בשינה עמוקה, והשנים השתמשו בו בתור כרית, משעינים עליו את המרפקים…" ואם גם אתם שאלתם את עצמכם איך שעתיים חלפו להם מבלי משים זאת מכיוון שהכובען 'רצח את הזמן'.
הכתובת היא דרך בית לחם 23
שעות הפתיחה
א-ה: 8:30-20:00
ו: 8:30-13:00
כשרות צוהר
