12 שנים לא דרכה כף רגלי בתיכון או בבית ספר. חוויתי חוויה נורמלית למדיי- אהבות, שברון לב, כעס, חרם, חברויות עמוקות ופרידות קשות. היום אני לא עושה מזה את אותו סיפור כמו אז. זה לא נחרט בזיכרוני כחוויה מעצימה ומלמדת כמו שזה לא היה טראומה גדולה מדיי, עם זאת ההפקה של תיאטרון אינקובטור "תיכון מגשימים" החזירה אותי אחורה לשגרת התיכון המוכרת (ואולי היום היא נראית לי משעממת) אבל גם העלתה חיוך מה על שפתיי.
מדובר בהפקה מקצועית ביותר, עם צוות מוכשר של שחקנים ואומנים שהביעו קצביות וליריקה מהמושלמים שראיתי. כן, גם בעיניים "ביקורתיות" של עיתונאית ובת 30 התחברתי ממש למלודיה ואפילו שרתי בעצמי את שיר הפתיחה הקליט.
מדובר בסוג של מחזמר ראפ המלווה את חווית התיכון המוכרת לכולנו עוד מימי קדמא: יש מקובלים, יש חנונים, יש את הנער החדש בכיתה, יש מאבקים, יש אהבות, יש אכזבות ותחרויות הפגנת כוח מיותרות. נו, בעיות של מתבגרים. ישבתי לצד חברה וותיקה והגענו למסקנה דומה: מה שהיה הוא שיהיה- חווית התיכון לא תשתנה: החבורות. הלבוש השונה. הלחץ החברתי. הניסיון למרוד וסקס סקס סקס. ממזמן כבר לא מילה גסה. וכן יש גם הומו.
בשורה התחתונה- מחזמר שממש שווה לקחת את הנער המתבגר שלך לראות. ה"באטלים" של הראפרים חמודים להפליא, הקאסט מגניב לגמרי והכל מאד מקצועי.
