"המחיצה", ההצגה החדשה של תיאטרון "החאן" הירושלמי, מצליחה באמצעים מינימליסטיים להעביר ביקורת על מגוון נושאים. מהתמודדות עם טראומה, דרך זוגיות ועד ליוקר המחיה.

"המחיצה", ההצגה החדשה של תיאטרון "החאן" הירושלמי, הוא המחזה הראשון של עינת יקיר, שמוכרת לרובנו כסופרת וכמשוררת. זוהי הצגה קצרה (כשעה ורבע) שמצליחה במינימום זמן ובאמצעים מינימליסטיים לגעת במגוון נושאים וגם עושה את זה בצורה מאוד מעניינת.

גיבורי המחזה הם אילנה (נילי רוגל המצויינת) ונוח (יוסי עיני) זוג שאיבדו את בתם הקטנה בתאונת דרכים ומאז היחסים שלהם נמצאים בהתדרדרות. יום לפני שהם צריכים לעבור דירה, נוח עוזב את הבית ומשאיר את אילנה לבד. כאשר צלי (ניר רון) בעל הדירה מגיע לדירה כדי לבדוק שהכל בסדר הוא מופתע לראות שם את אילנה, שמחליטה להישאר בכל זאת בדירה ומחליטה להקים מחיצה כדי ששניהם יוכלו להשתמש בה.

צילום ז'ראר אלון

 

כאשר שמעתי לראשונה על "המחיצה" הייתי בטוח שמדובר בהצגה מייגעת וכבדה שמציגה במרכזה נושא שקשה מאוד להתמודד איתו. לשמחתי הרבה, הופתעתי לטובה ואפילו נהניתי. ההצגה קצרה אבל יחד עם זאת מאוד אינטנסיבית. היא מתרחשת כולה בתוך חדר אחד קטן ודחוס והשחקנים מופיעים לאורך ההצגה עם אותה התלבושת. בהתחלה זה קצת לא נעים, אבל ככל שההצגה מתקדמת מבינים שזה תורם מאוד לאווירה המיוחדת של ההצגה וליחסים בין הדמויות. הבימוי של עודד קוטלר דינמי ושם דגש על קצב מהיר ועל מתח שמרגישים שנמצא באוויר מהרגע שההצגה מתחילה. באמצעות הטקסט יקיר וקוטלר מעבירים ביקורת על נושאים שונים. מהתמודדות עם טראומה משפחתית, דרך שחיקה של זוגיות, יוקר המחייה, גל הטרור וגם מה שקורה במזרח התיכון. נילי רוגל, שמשחקת בתפקיד הראשי של אילנה, סוחבת את רוב ההצגה על כתפיה ומצליחה באמצעות המשחק שלה גם לרתק את הצופים וגם לגרום להם להזדהות איתה ועם מה שהיא עוברת. יוסי עיני וניר רון שמופיעים ביחד איתה על הבמה, משחקים גם הם טוב מאוד.

בקיצור, אם אתם מעוניינים לראות הצגה כחול לבן מפתיעה ומעניינת, אתם מוזמנים ללכת ולראות את "המחיצה". שווה לעלות בשבילה לירושלים או לבדוק מתי היא מציגה ברחבי הארץ.

bec675f7-e937-4baa-af3c-88130d05d4ab

"המחיצה"-תיאטרון "החאן" ירושלים. מחזה: עינת יקיר. בימוי: עודד קוטלר. תפאורה ותלבושות: פרידה קלפהולץ-אברהמי. תאורה: רוני כהן. מוזיקה: בועז שחורי.  שחקנים: נילי רוגל, יוסי עיני, ניר רון, יהודית מנדלבאום.

תגובות

comments