הדור הצעיר שאינו מגיע מהחוגים הדתיים פחות מכיר את הרב שלמה קרליבך. אבל בשנות השישים והשבעים דמותו הססגונית הילכה קסם על רבים מהעולם היהודי ולא רק. האיש שניבאו לו עתיד מזהיר בעולם הישיבות של אחרי השואה בארה"ב לא מצא את עצמו בעולם המסורתי. קרליבך החל לנדוד ולהתחבר לדור ההיפים שקראו לו 'הרבי המרקד'. במחזמר 'סול דוקטור' שמוצג בימים אלו בישראל מוצג הקשר הייחודי שרקם עם אחת מנציגות אותו דור הזמרת נינה סימון "שירי הגוספל שלה השפיעו עליו עמוקות" סיפר בראיון עמו הבמאי דניאל ווייס "נוצר פה קשר מאוד ייחודי בין נציג היהדות שלאחר השואה לבין נציגת הקהילה האפרו-אמריקנית שאף היא סבלה מגזענות"

הרב שלמה קרליבך הפך למחדש המוזיקה הניאו – חסידית ששיריו מושרים כמעט בכל חתונה ובית כנסת יהודי. במחזמר שהופק על חייו בשם 'סול דוקטור' (רופא הנשמות) מסופר עליו כי את ההשראה לכוחה חודר הלבבות של המוזיקה הוא קיבל בעת מפגש מטלטל שהיה לו כילד עם הקבצן השכונתי הצבעוני שהיה שר שירי שמחה בעברית בוינה של שנות השלושים "הוא לימד אותי לשמוע" סיפר שנים לאחר מכן כאשר מפגש מקרי במועדון ניו יורקי הפגיש אותו עם זמרת מתחילה בשם נינה סימון. מפגש שהפך לידידות ממושכת. זה לא היה מפגש מובן מאליו בכל זאת מדובר בבחור שצמח בעולם הישיבות הקפדני של אירופה והיה מבין מייסדי הישיבה הגדולה ביותר בעולם – ליקוויד בארה"ב וגם לשליח הראשון של חסידות חב"ד ומקורבו של האדמו"ר לובביץ'. אבל הבחור הצעיר הבין שהיהדות שלאחר השואה הגיעה לקו פרשת מים "אתה איבדת את נשמתך באוושויץ ואני בפארק וושינגטון סקוויר" אמרה לו סימון . "שלמה הבין היטב מהו העולם שממנו הוא הגיע ומהו העולם שהוא הולך לקראתו ולכן הוא הבין שהוא צריך לבנות גשרים בין אותם עולמות" מסביר מפיק המחזמר ד"ר ג'רמי צ'ייס "'כל העולם כולו גשר צר מאוד', ומהן אותם גשרים שהוא בנה: בין אדם לחברו, בין ישראל לעמים, בין דתיים לחילונים ובין אדם למקום".

מבחינת הבמאי דניאל ווייס זו לא הייתה בעייה כל כך גדולה להציג על הבמה דמות כל כך מורכבת "זה יותר קל להציג דמות שחייה רצופות דרמות ומאבקים פנימיים". ווייס מספר כי לקרליבך היה אמפטיה גם לדור הישן וגם לדור בו הוא חי "דור שחווה ריקנות עצומה ושחיפש עצמו לאחר החורבן של יהדות אירופה. הוא חשב שהיהדות באותה תקופה הגיעה לפשיטת רגל והוא רצה לחדש אותה".

ווייס מתאר שהמפגש בין קרליבך לבין נינה סימון היה לא פחות מאשר מפגש בין שתי קווים מקבילים בין התרבות השחורה האמריקאית לבין התרבות היהודית. אותה השפעה של שירי הגוספל על שיריו של קרליבך יצרה מיזוג מעניין והיום אין בית כנסת שלא שר את שיריו". יומיים לפני שקרליבך הלך לעולמו הוא פגש בווייס וזה סיפר לו כי "אין כנסייה שחורה בניו יורק שהוא לא ביקר בה". ווייס מייחל ליום שגם פה בישראל נאמץ את הטולרנטיות והפתיחות של קרליבך "בכל המקומות שאנו מבקרים בהם עם המחזמר אף אחד לא מרגיש מאויים ושחורים שרים שירי נשמה יהודים ויהודים שרים שירים של נינה סימון".

הרב יצחק היא אחד מתלמידיו המקורבים "פגשתי אותו" הוא נזכר "בשנת 73' הייתי בכותל ושמעתי אותו קורא לכולם בואו נתפלל וכשהוא אמר את לכו נרננה אז הבנתי שנכנסתי לעולם של שירה ותפילה שהיה הרבה יותר גדול מכל מה שהכרתי אי פעם. היה לזה ניחוח של בית המקדש. מאז נשמתי התחברה אליו".

 

תגובות

comments