לא תאמינו איפה נפגשות בנות מבית צפאפאה, בית הכרם, קריית יובל וההתנחלות אפרת? על מגרש הכדורגל כמובן, בקבוצת הבנות של הפועל קטמון

 

אם הייתם אומרים למישהו לפני 10 שנים, שבירושלים תפעל קבוצת כדורגל בנות ועוד כזאת שמגיעה להישגים הוא היה מעקם את האף. בירושלים? בנות משחקות כדורגל? לא יכול להיות, אז זהו שכן. כבר 4 שנים משחקת ובועטת קבוצת הבנות של הפועל קטמון. לאחרונה אגב, חיפשו בקבוצה דרך להנציח את זכרה של שירה בנקי ז"ל שנרצחה במצעד הגאווה בקיץ האחרון. כך הוחלט להוסיף את שמה של שירה בנקי לשם הקבוצה.  צריך להבין, בקבוצה משחקות זו לצד זו שחקניות מוכשרות, דתיות וחילוניות מקרית יובל, בית הכרם, בית צפאפה ומההתנחלות אפרת. דו-קיום כהלכתו על מגרש הכדורגל. אם כי לא מספיק, מודה מוטי אוחיון מאמן הקבוצה. אוחיון בן 41 מתגורר בישוב אדם שליד ירושלים מתחיל את השנה הרביעית באימון הקבוצה. מאחוריו ניסיון של כ-20 שנה כשחקן כדורגל, גדל בהפועל ירושלים ושיחק בבית"ר ירושלים, הפועל תל אביב ובני יהודה.  

איך הגעת ל'הפועל קטמון'?

"קיבלתי הצעות לאמן קבוצות בנים ונוער כיוון שאני שומר שבת הייתה לי בעיה עם זה. לא רציתי לקחת עבודה שלא אוכל לעמוד בה שתתנגש עם העקרונות שלי. אורי שרצקי הבעלים והיו"ר של קטמון שאל אם אהיה מעוניין לאמן קבוצת בנות.     בהתחלה היו לי ספקות. לפני 4 שנים המודעות והפתיחות לבנות משחקות כדורגל היתה נמוכה והיה לי קשה להיענות בחיוב. לאחר שכנועים באתי לאימון ראשון וכבר אז נוצר ביני לבנות חיבור מדהים. מבחינתי זה היה ועדיין אתגר יום יומי".

גם אתה חשבת שבנות לא יכולות לשחק כדורגל'?

"מודה. אמרתי לעצמי בנות בטח לא יודעות לשחק וכשהגעתי לאימון הראשון הכנתי את עצמי ללמד אותן את הבסיס. אני מגיע ואני רואה בנות שיודעות לשחק, לתת את הפס המדויק ואת הבעיטה הנכונה. התחלנו עם שמונה בנות בגיל ילדות (11-12)  והיום יש לנו קרוב ל-40 בנות מכל רחבי העיר וסביבותיה במחלקה שמחולקת לשלוש קבוצות. טרומיות, ילדות ונערות".  

מה אתם עושים כדי לקדם את התחום והמודעות בקרב בנות צעירות בעיר?

"אני יכול להגיד שאני תמיד מחפש שחקניות חדשות. השאיפה שלי שיהיו לפחות 22 בנות בסגל מוכשרות שיילחמו על המקום בהרכב וכרגע המצב הוא לא כזה. אפשר להגיד שאנחנו מפיצים את הבשורה בכל הזדמנות ומשווקים את הנושא מעל כל במה אפשרית. חשוב לי שהבנות מעבר לרצון לשחק כדורגל, יתחברו למשחק, יפגינו כשרון על המגרש ויתנו את כל כולן בשביל הקבוצה.   השנה לדוגמא הגיעו בנות שלא עמדו באינטנסיביות של האימונים ונשרו בשלבי העונה המוקדמים זאת בשל הרמה הגבוהה שלא התאימה להן".   

ספר לי על הפרויקט בשטרן?

"פרויקט נוסף שאנחנו מקדמים כמועדון הוא פרויקט של קידום נוער בשטרן, בנות שנשרו ממערכת החינוך אוהבות כדורגל ומתאמנות כקבוצה. מדי פעם אני מגיע לאימונים שלהם כדי לייעץ ולכוון. לפעמים הבנות מגיעות ומצטרפות לאימוני קבוצת המועדון. האג'נדה של הפועל קטמון היא לא רק למצוינות בתחום אלא גם תרומה לחברה ו'ניצול' הכדורגל כמנוף לחיבור בין קהילות וסיוע לאחר".

מה השאיפות שלך עם הקבוצה?

כ"מנהל המקצועי של כל המחלקות והמאמן של הנערות בפרט, השאיפה העיקרית שלי היא שיצטרפו כמה שיותר בנות לסגל של הנבחרת (יו-17) וכמובן להתברג כמה שיותר במעלה הטבלה שזו שאיפה של כל מאמן. חשוב לי שהבנות שלנו ילמדו דבר או שניים על ערכים. הרי ברור שלא כולן תהינה שחקניות מקצועניות בעתיד אבל לפחות תצאנה מכאן עם ערכים של אחריות, משמעת ועמידה בזמנים. אלו יהיו כלים שבהחלט ישמשו אותן בכל מקום אליו יפנו בעתיד".  

כאמור קבוצת הנערות כוללת בנות מרחבי העיר וסביבותיה שרובן השתתפו בטורניר ליגת השכונות כפי שמספרות אליענה נלסון לוי, (15), מקרית יובל, קפטנית הקבוצה המשחקת כקשרית אחורית ויהלי כהן בת  14 משכונת קטמון המשחקת בתור מגן שמאלי.

איך הגעתן לקבוצה?

אליענה: "'שיחקתי בקבוצת הכדורגל של אדם, בית הספר שלי. השתתפנו בטורניר של "ליגת השכונות" שקטמון מקיימים כל זמן מה, ושם מוטי ראה אותי לראשונה והציע לי לבוא לקבוצה. אני משחקת כבר שלוש שנים בקטמון והשנה תהייה הראשונה שלי בתור קפטנית'".

יהלי: "לפני חמש שנים הגעתי ל'ליגת השכונות' ובאחד הטורנירים השתתפה מאמנת נבחרת ישראל אז שמאוד התלהבה ממני. לאחר הטורניר המוצלח, זומנתי למבחנים לנבחרת והתקבלתי. במהלך המבחנים לנבחרת שמעתי שפותחים קבוצה מקצועית לילדות בירושלים ואמרתי לעצמי שאני צריכה ללכת ולנסות. למחרת האימון בנבחרת, הייתי כבר באימון ניסיון בקטמון והתקבלתי".

אליענה האם את מרגישה כשחקנית שיש לך כלים להתמודדות בכלל ועם הכדורגל בפרט?

"מהבחינה של כלים לחיים – לדעתי, כל עיסוק בספורט נותן כלים וזה לא משנה איזה ספורט עושים. לומדים לעבוד בתוך קבוצה ולהתמודד עם עצמך. אני באופן אישי לומדת לאתגר את עצמי ולעמוד במטרות שהצבתי לעצמי. אני מקבלת כלים שעוזרים לי לשחק וקטמון משקיעים המון בקבוצת נערות אבל זה ברור מאליו שכאשר יוסיפו אימונים ויכוונו לפתוח מחלקת בוגרות, הרמה והמקצועיות יעלו לרמה שיעזרו לנו, הבנות, וכל אחת תוכל להתקדם ולשאוף ליותר."

יהלי, ספרי לי קצת על התגובות מהסביבה.

ה"תגובות מהמשפחה מדהימות, הם תומכים בי כל הזמן, באים לכל המשחקים, מעודדים ושותפים מלאים. הם עוזרים לי מאוד בכל מה שקשור לכדורגל, על המגרש ומחוצה לו. החברים שלי גם תומכים, אבל לאנשים שלא הכירו אותי לעומק היה מוזר לקבל את זה. הם לא הצליחו לקשר בין בת לכדורגל. כשהייתי קטנה יותר כולם היו בטוחים שאני בן. זאת אחת הבעיות בחברה שלנו בארץ, סטיגמות. הרבה אנשים עדיין לא קולטים את העניין של כדורגל נשים, הם לא מבינים שבנות אוהבות ויכולות לשחק כדורגל".

האם לדעתך יש עתיד לכדורגל נשים בארץ?

"כשאני התחלתי לשחק לפני כמה שנים לא הייתה מודעות לעניין והמושג "כדורגל נשים" היה בחיתוליו. היום כבר יש ליגות מסודרות יותר ואקדמיה לכדורגל של נבחרת ישראל שמשקיעים בהם הון. זה דבר שייקח זמן, אבל כל אלו מראים שהמודעות והחשיבות לכך עולה. אני מאמינה שבעוד כמה שנים לאנשים יהיה מובן מאליו שבנות הן כדורגלניות ואף אחד לא ירים גבה. לאט לאט ועם עבודה קשה נגיע רחוק ויהיה שום טוב לכדורגל הנשים בארץ, אני בטוחה שנגיע לכך."

מה השאיפה שלך?

"עם קטמון אני שואפת כמובן לאליפויות וגביעים שיביאו הרבה כבוד למועדון. בפן האישי ארצה להתפתח בתור שחקנית מקצוענית בארץ ואם יתאפשר לי אפילו לצאת לחו"ל. אני מאוד רוצה להמשיך לשחק עם הנבחרת ולהביא כבוד לישראל. המסר העיקרי שאני רוצה להעביר לכולם הוא שבנות יכולות לשחק כדורגל!"

11693922_10153544645145073_5868689442421657604_n

תגובות

להשאיר תגובה

*הכנס את הקוד בתמונה כדי לשלוח תגובה