תומר אביטל בעל המיזם 100 ימים של שקיפות מתלונן על כך שיו״ר הכנסת ודומיו בוחרים לעשות את מה שהדור שלהם מומחה בו – לזרוק את הכספים שלנו לפח.

1990. שר הפנים אריה דרעי נאלץ להתמודד מול האשמות על שחיתות קשה, תלונות במשטרה ותחקירים עיתונאיים שהולכים ונערמים. בצר לו פנה דרעי למשרד הלובי ׳פוליסי׳ וביקש מהם חילוץ. המשרד משיק קמפיין מקיף למירוק תדמיתו וערעור אמינות מלעיזיו. מי כיסה את התשלום? שני בעלי ממון מקורבים לדרעי, שהעבירו לשם כספים. באחת הפעמים, כפי שפרסם מוטי גילת, 101 אלף דולר במזומן עברו משוויץ למשרדי פוליסי באישון הליל בתוך שקיות ניילון.

׳פוליסי׳ כידוע לא הצילו את עורו. דרעי הורשע וסיים מאחורי הסורגים (ואז חזר, אבל זה כבר סיפור אחר) .אם כך, במקום לצאת למלחמה ממנה התעשרו אנשים שהם חלק מאותה שיטה קלוקלת, היה אולי עדיף שדרעי ינצל את ה׳נדבנים׳ שאוזנם כרויה לו כדי להשיב לאוצר המדינה, האוצר שלנו, ולו טיפה מהכספים שהעביר בדרכים עקלקלות לאינספור מוסדות מפוקפקים.

אבל מה שבאמת עצוב זה שמאז התקדים שטבע דרעי (אחד מני רבים – דרעי גם הראשון ששמר על זכות השתיקה, והשתמש בחוקרים פרטיים), שוב ושוב אישים וגופים עצמתיים מבצעים את הטעות של הזרמת תקציבי עתק לקמפיינרים במקום התמודדות כנה עם השגיאות שביצעו.

זה קרה עם כמה ממשרדי הממשלה, זה קורה עם חברות שעושקות לכאורה את הציבור כמו כי״ל, זה קורה עם ראשי ערים (ירושלים מוציאה בימים אלו מאות אלפי שקלים על קמפיין מיותר שכזה), עם מפעל הפיס, קק״ל, חברת חשמל – ועכשיו, ב-2015, זה קורה גם עם הכנסת.

ממש כמו דרעי, יושב ראש הכנסת, יולי אדלשטיין נאלץ, להתמודד מול האשמות קשות על תפקוד המוסד עליו הוא אמון. התגובה? ניתוב 1.8 מיליון שקל לקמפיין מסיבי למירוק תדמיתה.

למה? אולי כי פתרון כזה קורץ לאדלשטיין ודומיו שמחפשים קיצור דרך קל שדורש אפס התגוששויות. אולי גם הם בונים על זה שהציבור הרחב, שנעדר כלים לקריאה ביקורתית, ישתכנע מפרסומת בדקה לשמונה, ולא יבין שמדובר באיפור שיורד בגשם הראשון.

במובנים מסוימים קמפיין של הכנסת אפילו גרוע יותר ממה שדרעי עשה – כי זה הכסף שלנו. חמור מכך, פתרונות חינמיים וברי קיימא מונחים מתחת לאפו: החלת שימוע למועמדים לכנסת, חיזוק מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שקיפות בהליכי קבלת ההחלטות ובאינטרסים הפיננסיים של נבחרי הציבור ועוד.

כל אלו יחזקו שבעתיים את אמון הציבור בבית הנבחרים, ויעבדו טוב יותר מכל פרסומת. אלא שאנשים כמו אדלשטיין לא יכולים לעשות משהו כזה. למה? כי הוא עצמו נהנה מהשיטה העכורה, אותה שיטה שמעוררת ברבים כל כך סלידה מהכנסת. אדלשטיין, למשל, השתתף בחגיגת הסחטנות סביב תקציב המדינה ודאג להפנות מיליונים מכספינו לגופים שהוא יקר בחפצם, ללא דיון ציבורי. הוא גם לא מטפל בתופעת הלובי השחור, ומשמר את מעמדה הירוד של הכנסת למול הממשלה.

טיפול באלו דורשים עמוד שדרה שמעטים ניחנים בו. לכן, הוא ואחרים בוחרים לעשות את מה שהדור שלהם מומחה בו – לזרוק את הכספים שלנו לפח.

תומר אביטל

תגובות

להשאיר תגובה