מה קורה גבר?

תקשיב, בסך הכל אתה די חשוב לי בחיים. בכל זאת, יש לך משהו שאני צריכה כדי שהיקום הזה ימשיך, אבל נחש מה? גם אתה לא ממש יכול להסתדר בלעדיי. ועד שיימצאו תחליף לאחד מאתנו, בוא ננסה לחיות בדו קיום. לא רק גבר לאישה, אלא גם גבר לגבר. נסה לשמור עליי מקללות, מאפליה, ממגע לא רצוי ומרכילות גסה. שמור עליי מפניך ומחבריך. סבבה מאמי?

תנסה לומר פחות "הייתי עושה אותה" ויותר "מה הייתי עושה בשבילה". פחות "וואו איזו כוסית" ויותר " וואו את מרתקת". פחות "את מתכננת להביא ילדים ב-5 השנים הקרובות?" בראיון העבודה שלי ויותר "בעזרת השם שרק ירבו". פחות "את לא יכולה? תני  לי לעשות את זה" ויותר "תנסי, את בטוח תצליחי. אולי טוב יותר ממני".

אגב, יקירי, אתה לא באמת אשם שאתה כזה. לימדנו אותך שאנחנו עושות בשבילך הכל וגם ללא תמורה. ברור שזה בסדר שאמא מנקה ומסדרת אחריך, הכביסה נעשית מאליה, הכלים נשטפו באורח פלא ויש אוכל על השולחן, שברוך השם נחת מהשמיים.

טוב, די עם זה, ברור שאבא גם היה נוכח בבית. הוא היה אחראי להוריד את הזבל ולא פעם אחת הכין את הכריכים לבית הספר והסיע אותך לכל מקום שרצית. אבל אמא זו אמא, נכון מאמי? ואיך אפשר לוותר על האישה היחידה בחייך שכירכרה סביבך כדי שתהיה מאושר ותרגיש בנוח?

אז זהו, שלי קצת קשה להיות אמא שלך. מצטערת. זמנים שונים, אחי. אני חייבת ללכת לעבודה התובענית שלי ולסיים 3 עבודות לאוניברסיטה. אתה תיאלץ להכין לעצמך סנדוויץ", ותשתדל לא ללכלך, טוב? אחרת אין מי שינקה. תודה, מאמי.

אוף, אני מנדנדת, נכון? אני אמורה להחליק לך על קרש השירותים שהוצב למעלה ולעולם לא מצא את דרכו למטה, ולהבליג על הכלים בכיור שהבטחת שתעשה, ולהתאפק כשנפלתי מהנעליים שלך שזרוקות בכניסה לבית. אני לא אמורה להתעצבן על כאלה זוטות. זה בסדר, אני נושמת עד 10. בקטנה. לי יש קריירה, אני מצליחה ועצמאית ואני צריכה לברור את המאבקים שלי. אין בעיה, מאמי.

וזה לא שאתה פרזיט, הרי גם לך יש קריירה משלך. מה זה חשוב שאני ואתה עובדים באותה העבודה בדיוק ואני מקבלת 11% פחות ממך לשעה? העיקר ששנינו מאושרים ומסופקים.

חפרתי, נכון? ככה אתה מסיים כל דבר: "חפרת". ואז גורם לי להרגיש אשמה כי אולי באמת אני חופרת ומציקה לך. אז זהו שלא. משום מה צריך לומר לך כל דבר. צריך לחוקק לך חוקים כדי למנוע ממך לשלוח את היד למקומות שאתה לא צריך. צריך לשים אותך במסגרות ולתחום לך גבולות. למה? כי אתה ילד קטן בגוף של אדם בוגר. ובלי שיציבו בפניך רשימה של דברים שאסור ומותר או שצריך וחייב אתה לא ממש יודע להסתדר בחיים האלה. נכון, מאמי?

אז זה מתחיל בחינוך אצל אמא או בבית הספר ונגמר עם הרשות המחוקקת. תמיד יהיו מי שיקבעו לך חוקים כי בת'כלס אתה לא ממש יודע איך להתנהג ואיך להוביל לשוויון אמיתי. אתה עדיין רואה בי נני שתפקידה לטפל בך, גם כשאני הבוסית שלך. אתה חושב שכל התבכיינות שלי קשורה לתקופה הזו בחודש, גם כשאני שוכבת לצדך במארב בעזה. אתה עדיין חושב שכשאני מבקשת ממך עזרה עם המחשב או להחליף בקבוק במתקן המים זה סימן שאני מתחילה איתך. אתה עדיין חושב שאתה זה שצריך להביא שכר גבוה יותר ממני, כי זה מה שעושה אותך גבר. אז זהו שלא, מאמי.

להיות גבר זה להבין שאתה לא ממש יכול בלעדיי. זה להיות נאמן ומחויב אליי בדיוק כמו שאני אמורה להיות נאמנה ומחייבת אליך. לא משנה מי אתה, בעלי, הבוס שלי, אבא שלי או ראש הממשלה שלי- לכולכם צריכה להיות משורשרת עמוק בראש ההבנה שברגע שלבנות מיני ייפול האסימון שאנחנו הרוב בעולם, דברים עלולים להשתנות כאן באמת. אז תהנה מזה כל עוד זה נמשך, מאמי.

שלך, מאמי.

1 תגובה

להשאיר תגובה

*הכנס את הקוד בתמונה כדי לשלוח תגובה