אני חברה בקבוצת וואטס אפ ממש מצחיקה שמורכבת מעיתונאים דתיים עד חרדים ומועברים בה תכנים אקטואליים ופרשנות, בעיקר מבדחת ומשעשעת, על ענייני דיומא. אני לומדת שם המון על הפרשנויות והמחשבות של הצד השני (ממליצה לכם בחום לפתוח כמה קבוצות וואטס אפ או פורומים כאלה עם אנשים שונים מכם. זה מדהים), וכך יצא שלמדתי כי גם בירושלים, שהולכת ומתחרדת (לפחות בתחושה הכללית), יש מי מהקהילה  שמרגישים מקופחים (חבר טען כי לא בונים מספיק גנים ובתי ספר עבור הקהילה החרדית, ובטח לא כאלה שראויים ללמידה עבור ילדים). זה גרם לי להבין שכל אחד בוכה מאיפה שכואב לו, ואם כואב לו, אז מי אני שאחלוק עליו?

כבר סיפרתי, לא אחת, על חבריי החרדים והקירבה שלי למגזר עצום ומלא קסם של אנשים חביבים, מצחיקים וליברלים (כמו בכל מגזר וחברה יש קיצוניים שהורסים לכולם, אבל אסור להכליל), ועם כמה שקשה לי עם העסקים שנסגרים בשבת (מצב שמוביל לסגירת העסק והעתקתו לעיר אחרת), לא הייתי רוצה לפגוע ברגשות של אף צד. מה עושים? הופ, קופצים ראש לשולחן המשא והמתן ומנסים לפתור בעיות עד שייצא עשן לבן- בחינוך, בכלכלה ובבריאות.

למשל, כבר שנים אני טוענת שירושלים צריכה להגיע להסדר ביניים ובו רק עסקים הקשורים לתיירות העירונית (קיוסקים, מסעדות, פאבים, אטרקציות וחנויות מזכרות) ייפתחו בשבת ללא קנסות וכמובן- מתוך בחירה של בעל העסק. אין סיבה שיגיעו תיירים לארץ הקדושה לשלוש דתות (ששתיים מהן לא שומרות שבת) ולא יצליחו ליהנות ממנה יום וחצי מתוך טיול שבטח עלה לא מעט.

ונכון, לא מדובר על פיקוח נפש אם לצ'רלי וסוזן מטקסס יהיו סיגריות, או איזה שוקולד, אבל האם גורלה של ירושלים ופיתוחה לא חשובים? האם התושבים כאן לא חשובים? אני מבינה שהצד החרדי יגיד, כמעט חד משמעית: "לא, השבת חשובה", אבל הדת היהודית דוגלת גם בקירוב לבבות, הכנסת אורחים ואיחוד ומזה אי אפשר להתעלם.

גם הדיון בנושא עבודות השבת ברכבת ישראל מעלה לי את הסעיף.  שנים שעובדים בישראל בשבת על הרכבת כדי לא למנוע מישראלים תנועה במהלך השבוע ופתאום עכשיו כולם נהיו עקרוניים? אני מעריכה את התפטרותו העקרונית של השר ליצמן, אבל זוהי התפטרות מיותרת משר שאמון על שלום הציבור. אם חס ושלום תהיה תאונת רכבות ביום שלישי, האם המאבק הזה יהיה שווה את זה?

זו לא צריכה להיות מלחמה של פוליטיקאים (למרות ששר העבודה והרווחה, חיים כץ, מנסה להראות שרירים במקום שבו לא צריך), זו צריכה להיות עובדה קיימת ותובנה שהמדינה הזו חייבת להתקיים גם כיהודית וגם כדמוקרטית ובאמצע – לשמור על ביטחונם של תושבי המדינה. וזה הערך העליון בכל הסיפור.

אותי שעשע מאד ששעה לפני כניסת שבת יצאו הודעות לעיתונות בנושא הרכבת ממפלגות דתיות, עמוסות בגינויים ותמיכה בשר ליצמן. כנראה שאת זה אי אפשר היה לדחות למוצאי שבת. כאילו שהם לא ידעו שכל מהדורה שמשודרת בשבת ואתר חדשות ייפתחו את זה במהדורה. אפשר לומר ש"מזל" שהיה פיגוע בסיני שמנע מהמהדורות "לחלל שבת" עם הידיעות ה"מרעישות" על העבודות בשבת.

יצא לי לציין פה ושם בקרב חבריי שאני צופה בשידורים חוזרים של "פולישוק". הסדרה הסתיימה לפני שנים ועדיין הנושאים שעולים שם זהים, כמעט במדויק, למה שקורה בימינו אנו. אז או שיש קורס מזורז לפוליטיקאים שבו תסריטאי הסדרה (שצמח בעולם הפוליטי) מתדרך לפני, או שהמשפט "מה שהיה הוא שיהיה" נכון יותר מתמיד. נראה לי אני בוחרת באופציה ב'.

24099859_10155812813594280_534947777_nצילום: רכבת ישראל

1 תגובה

להשאיר תגובה

*הכנס את הקוד בתמונה כדי לשלוח תגובה